לאחרונה נשאלנו לגבי אפשרויות שונות הקשורות לקיזוז הפסדים בחנ"ז, שעה שבאים לחשב את רווחי החנ"ז אשר מהווים בסיס לחיוב בעל השליטה בה בדיבידנד רעיוני.
הגדרת המונח "רווחים שלא שולמו" בסעיף 75ב(א)(12) קובע, בין היתר, כי "בחישוב הרווחים כאמור יופחתו… הפסדיה לאותה שנה והפסדיה המועברים משנים קודמות שמקורם בהכנסות כאמור;".

להלן שתי שאלות רלוונטיות בקשר לאמור:
1. מה הדין ביחס להפסדים משנים קודמות שמקורם בהכנסה פסיבית בחנ"ז שבעליה היו באותה תקופה עולה חדש או תושב חוזר ותיק (שניהם להלן בפשטות "עולה"), או תושב חוץ?
2. מה הדין ביחס לרכישת חברה זרה אשר לה הפסדים מועברים?
לכאורה, באותן שנים בהן נצברו הפסדים, לא היה קם חיוב ביחס לרווחים, לו היו נצמחים, שהרי אלו היו משויכים לעולה או לתושב החוץ, או שלא היו משויכים כלל לנישום כיוון שלא היה בעל מניות באותה תקופה. לפיכך, מהדין הכללי שבסעיף 29 לפקודה המתיר קיזוז הפסד בתנאי ש"אילו היה רווח היה חייב במס כהכנסה פסיבית", תיתכן טענה לפיה ההפסדים המיוחסים לאותן שנים בטלים ואינם ניתנים לשימוש, גם בקשר עם מדידת רווחי החנ"ז.
נציין בקצרה כי דווקא ביחס להפסדים פאסיביים פירותיים בידי עולה, ניתן לטעון כי אילו היו רווחים אפשר שהיו חייבים במס בכפוף לבחירתו של העולה (בעניין זה ראה הרחבה במבזקנו מספר 766).
עמדתנו הינה כי הפסדים מועברים אלו יכולים להיות מקוזזים לעניין הגדרת "רווחים שלא שולמו", משתי סיבות עיקריות:
ראשית, מבחן החיוב ברווחים כתנאי להתרת הפסדים (במסגרת סעיף 29 לפקודה- הכנסות פירותיות, או סעיף 92 לפקודה- רווחי הון, לפי העניין), נקבע ביחס להפסדים הנוצרים לנישום עצמו ואילו השאלה בעניינינו נוגעת לאופן חישוב רווחים המאפשר מיסוי הנישום בדרך עקיפה, כבעל שליטה בחנ"ז. רוצה לומר, כי ככל שמדובר בחנ"ז, החנ"ז עצמה לא חייבת ממילא על רווחים פאסיביים ועדיין הפסדיה ניתנים, בהתאם להוראות הסעיף, לקיזוז במסגרת חישוב הדיבידנד הרעיוני, כך שלא ניתן לגזור כי אי חיובו במס של היחיד (בדיבידנד רעיוני) בתקופה בה היה תושב חוץ או עולה או בתקופה בה לא היה בעל מניות כלל, משפיע על אפשרות קיזוז ההפסד ברמת החנ"ז בתקופה העוקבת.
שנית, שאלה עקרונית שיש לבחון בהקשר זה היא מה המטרה העיקרית של הוראות החנ"ז?
להבנתנו, מטרת הוראות החנ"ז היא למנוע כליאת רווחים בחברות זרות עד למועד חלוקתם, על ידי חיובו של בעל השליטה בדיבידנד אשר כאילו חולק, ולפיכך, ממילא דיבידנד לא יכול להיות מחולק כאשר אין רווחים לחלוקה בחנ"ז (כתוצאה מקיזוז הפסדים).
עם זאת, טענה נגדית שעשויה לעלות בעניין זה, היא כי יש לראות במשטר החנ"ז כמשטר המשקיף את רווחיה הפסיביים של החנ"ז, לצורכי מס בישראל, ותחת עיקרון זה, הפסדים אשר לא היו מותרים בקיזוז בראי דין המס הישראלי, גם לא יותרו בקיזוז במסגרת חישוב הדיבידנד הרעיוני האמור.
לדעתנו כאמור, יש להעדיף את הגישה הראשונה שהוזכרה לעיל.

לפרטים נוספים ניתן לפנות לרו"ח (משפטן) אייל סנדו ולשאר חברי הצוות הבינלאומי, ממשרדנו.