לאחרונה ניתנה ע"י מע"מ החלטת מיסוי שאינה בהסכם (החלטת מיסוי 0599/19), העוסקת בסוגיית מכר מניות עם תמורה אשר חלקה במזומן וחלקה באשראי.
ומהו האשראי בו עסקינן? – העמדת הלוואה מהמוכרת לרוכשת לפירעון במשך שנתיים.
בשנה הראשונה ריבית בשיעור של- 3.5% בתוספת ה"ה, ובשנה השנייה ריבית בשיעור של – 10% בתוספת ה"ה.

הבקשה
מכר המניות אינו מהווה עסקה לעניין מע"מ, ותשלום ריבית והפרשי הצמדה ששלמה הרוכשת בגין ההלוואה הינם חלק מן התמורה בגין המניות, ולכן אינם חייבים במע"מ בידי המוכרת.

ההחלטה
מכר מניות – מאחר וניירות ערך מועטו מהגדרת טובין, הרי שמכר המניות אינו בבחינת עסקה, ומשכך אינו חייב במע"מ.
לעניין תשלומי ריבית והפרשי ההצמדה:
"עסקה" בסעיף 1 לחוק מע"מ מוגדרת כ"מכירת נכס או מתן שירות בידי עוסק במהלך עסקו…"
"שירות" בסעיף 1 – "כל עשיה בתמורה למען הזולת שאיננה מכר, לרבות עסקת אשראי…"
משום שבהסכם המכר עוגנו תנאים לפיהם יש לראות בהלוואה עסקה נפרדת מהמניות, הרי שעסקה זו חייבת במע"מ.
ולכן, מצד המוכרת, ההלוואה תסווג בנפרד מעסקת מכר המניות, ותחויב במע"מ בגין הריבית והפרשי ההצמדה שתקבל.
שילוב החלטת מיסוי זו עם עמדותיה של רשות המיסים בחוזר 9/2018 בעניין תמורות עתידיות עלול להביא לעיוותי מס בהם גם תשלומים בגין מניות יקימו חיוב במע"מ.
אנו קוראים לרשות המיסים לחשב מסלול מחדש ולהבין את ההשלכות הבלתי סבירות שעלולות להתעורר.
למשל: האם מכר של נכסי הון בתשלומים, יביא אף הוא לטענה של עסקת מכר במחיר המהוון והיתרה עסקת מימון – שהינה אולי עסקת אקראי בעלת אופי מסחרי? – הדבר לא סביר.
במסגרת זו – נציין כי בהתאם להחלטת מיסוי 3314/16, (שוב החלטת מיסוי שאינה בהסכם) עולה כי מלווה שאינו בגדר מוסד כספי, וניתן להחיל עליו את החלופה של עסקת אקראי – קרי שירות בעל אופי מסחרי – לאור תקנה 15(ג), ידווח על עסקת אקראי רק במקרים בהם סכום התקבולים החייבים במס עולה על מחזור העסקאות של עוסק פטור סעיף 31(3) לחוק.
דהיינו אפילו המדובר בעסקת אקראי שעה שמחזור הריבית אינו עולה על מחזור עסקאותיו של עוסק פטור אין מקום לחיוב במע"מ ודיווח.

לפרטים נוספים ניתן לפנות לרו"ח (משפטנית) ענבל שני, ממשרדנו.