ביה"ד האזורי לעבודה (ב"ל 38870-04-16) דחה ביום 19 במאי 2019 את תביעתו של יצחק בן אורי (להלן: המבוטח) להשבת סכומים שקוזזו מקצבאות נכות כללית. אף שהחוב היה מתקופה ותיקה, ובחלקו יותר מעשר שנים קודם לכן – נקבע כי אין להחיל התיישנות בקיזוזו.

רקע חוקי

• מבוטח תושב ישראל והוא בגיל 18 עד גיל הפרישה, שאינו עובד ואינו עובד עצמאי, ואין לו הכנסות – חייב בתשלום דמי ביטוח בעד עצמו בסכום מינימום (סכום החיוב הוא 175 ₪ לחודש בשנת 2019)

• מבוטח כנ"ל המקבל קצבת נכות כללית פטור מתשלום דמי הביטוח האמורים.

• ככל שיש חוב כלפי המוסד לביטוח לאומי (להלן: המל"ל), רשאי המל"ל לקזז חוב זה ממרבית הגמלאות המשולמות למבוטח.

• קיזוז חובות כאמור יכול שיהא כך: מסכומי גמלה מצטברים מתקופות עבר – קיזוז כל הסכום, בכפוף לשיקול דעת לנסיבותיו האישיות של המבוטח. מגמלה שוטפת – עד 10% מסכום הגמלה, ובהסכמת המבוטח עד 20%.

• סעיף 363א' מגביל את יכולת המל"ל לקיזוז חובות ממבוטחים עד 7 שנים אחורנית, אם לא נשלחה דרישה או לא החלו הליכי גבייה, או שהחוב לא קוזז.

  עם זאת, על פי הוראת תחולת הסעיף, המל"ל היה רשאי לגבות חובות בעד 16 השנים שקדמו לתחולת החוק (קרי מ- 1.1.1999) ככל שהוציא דרישת חוב בדואר, או נקט הליכי גביה, או ביצע קיזוז החוב וכל זאת אם נעשו פעולות אלו עד ליום 30.6.2016).

תמצית עובדתית

• למבוטח נקבעו אחוזי נכות כללית לצמיתות ודרגת אי כושר, אשר הביאו לזכאותו לקבלת גמלת נכות כללית, מ- 4/2016.

• המבוטח קיבל בנוסף סך של כ-33 אלפי ₪ גמלה מצטברת אחורנית, אך ממנה קוזזו סכומים של כ-28 אלפי ₪ בגין חובות שונים למל"ל, ובעיקר בגין אי תשלום דמי ביטוח מינימליים החל משנת 2005.

דיון והחלטה

• "החובה לשלם דמי ביטוח מקורה בסעיף 342 לחוק והיא חלה גם על אדם שאינו עובד.

• אשר לטענת המבוטח לאי מסירת הודעה מטעם המל"ל אודות קיום החוב והצטברותו, מציין ביה"ד כי כבר נפסק בהלכת מוסקוביץ כי: "אי ידיעת הדין אינה פוטרת את המבוטח ממילוי חובותיו במערכת היחסים הסטטוטורית שבינו לבין המוסד".

  מה גם שהמל"ל הציג הודעות חוב שנשלחו מפעם בפעם למבוטח, והמבוטח לא חלק על כך (לדעתנו נקודה זו אינה הכרחית לתוצאת הפסק. ראה בעניין ההתיישנות להלן).

• קובע ביה"ד כי די בחובה הקיימת בחוק לתשלום דמי ביטוח על מנת להסיק קיומו של החוב ובכך, היה מוטל על המבוטח להראות כי שילם את החוב או להראות כי עבד בתקופה הנדונה ונוכו משכרו דמי ביטוח. מאחר והמבוטח לא עשה כך, אין לו להיתלות על כך שהמל"ל לא הצביע על התקופה שבגינה נוצר החוב.

• באשר לשאלת ההתיישנות על חוב דמי הביטוח, החוק אכן מגביל יכולת המל"ל לבצע קיזוז חובות בחלוף 7 שנים. אלא שלפי הוראות תחולת הסעיף נקבע כי המל"ל רשאי לתבוע חובות בדמי ביטוח שנוצרו עד 16 שנים לפני יום החלת התיקון, קרי מיום 1.1.1999, ככל שיוציא מכתבי דרישה או ינקוט הליכי גביה או יבצע קיזוז – עד ליום 30.6.2016.

  המקרה דנן נכנס בדיוק בסד הזמנים שמתירה הוראת התחולה, קרי – הקיזוז שביצע המל"ל אף שחלפו 10 שנים ומעלה מיום קיומו של חלק החוב הנטען, נעשה כדין.

• אף שלמל"ל סמכות לקיזוז קצבה רטרואקטיבית, נקבע כי ראוי שבמקרים אלו יפעיל המל"ל שיקול דעת בטרם קבלת ההחלטה בדבר קיזוז מלא, ואף יערוך בדיקה פרטנית של נסיבות המבוטח שלפניו (הלכת יגאל שלו).

  במקרה דנן הוכח עובדתית כי הקיזוז לא היה מלא לחלוטין (הותירו בידי המבוטח כ-2.5% מהגמלה המצטברת מתקופות העבר), ומשלא נטענה טענה מצד התובע לאי הפעלת שיקול דעת כראוי, אושר הקיזוז שבוצע.

• התביעה נדחתה.

בשולי הדברים
ראוי לשים אל לב כי חוב דמי ביטוח למל"ל לתקופות עבר, עלול להקטין זכאות לגמלאות, ובמרבית המקרים חוב לתקופה מצטברת של שלוש שנים ומעלה, עלול לשלול כליל זכאות לגמלה. הדבר קריטי במיוחד בעניין גמלת פגיעה בעבודה. ראה מבזק מס' מספר 730 בנושא זה.

לפרטים נוספים ניתן לפנות לרו"ח אורנה צח-גלרט, מר חיים חיטמן ורו"ח (משפטן) ישי חיבה.