ביום 3 ביוני 2019 ניתן ע"י ביהמ"ש העליון פס"ד בע"א 8616/15 אורי רביבי ז"ל נ' פ"ש כפר סבא וזהבה לוי ואח'. במרכז הערעור נדונה שאלת ייחוס הכנסות עבודה למערער בגין יתרות חוב לחברה בבעלותו וחיובו במס בגינן וכן מה גובה יתרת החובה.
ביהמ"ש דן בחיוב בעלי המניות בגין יתרות החובה שלהם כשכר, בשני מישורים:
במישור האחד– חלוקת יתרת החוב בין המערער לבין בעלת המניות האחרת בחברה (המשיבה 2) בהתאם לשיעור אחזקתם במניות החברה, בהתייחס לכך שלא נעשתה חלוקה ברורה בחיובים של שני בעלי המניות- לכך לא נתייחס במבזק זה. הערעור בעניין זה נדחה.
במישור השני- בקביעת פקיד השומה כי יש להתעלם מזיכויים בסך כ- 4 מיליון ₪ בהם זוכו בעלי המניות בשנים 1999 – 2002 ללא אסמכתאות, ולחייב את 2 בעלי המניות ביתרה לאחר ביטול הזיכויים בשנת המס 2009, שהייתה שנת מס פתוחה.
העובדות בקצרה: 2 בעלי המניות, למצער, הלכו לעולמם במהלך ההליכים, היו בעלי המניות בחברה שייבאה את בגדי המותג "מיס לאגוט", כשהספקיות העיקריות של החברה היו חברות זרות בבעלות בן דודה של המשיבה 2. בשנת 1999 פרץ סכסוך בין החברה לספקיות, במהלכו מכרה החברה את פעילותה והמלאי שלה לחברה חדשה בבעלות בתו של המערער ובנה של המשיבה 2, באותם שיעורי אחזקה כמו ההורים והפעילות נמשכה בחברה החדשה. בהמשך נתגלע סכסוך בין בעלי המניות, החברות נכנסו לכינוס נכסים, לחברה החדשה ניתן צו פירוק ובשנת 2008 נמכרו מלוא הזכויות והפעילות שלה לצדדים שלישיים.
מדוח החוקר שמונה ע"י ביהמ"ש במסגרת הליכי הכינוס, התברר לפקיד השומה כי בשנים 1999 – 2002 זוכו בעלי המניות, ב- 3 פקודות יומן, בסכומים שהסתכמו לסך כ- 4 מיליון ₪ (אשר ככל הנראה לא מגובים במסמכים, של חשבון הספק בחו"ל, חשבון צ'קים דחויים שהתקבלו מבעלי המניות ושל חשבון מעבר ללא כל פירוט). פקיד השומה סיווג את 3 פקודות היומן כפעולות למראית עין, אשר כל תכליתן להפחית באופן מלאכותי את יתרות החובה וקבע שיש להתעלם מהן, הגדיל את יתרות החובה של בעלי המניות בסכום זה וחייבם כהכנסת עבודה בשנת המס הפתוחה 2009, כיוון ששנות המס בהן זוכו כרטיסי החו"ז היו סגורות. ביהמ"ש המחוזי קיבל את ביסוס טענות פקיד השומה על דוח המבקר וקבע כי יש להתעלם מפקודות הזיכוי.
ביהמ"ש העליון קובע, כי דרך הילוכו של פקיד השומה בחיוב בעלי המניות ע"פ היתרה המתוקנת, בשנת המס הפתוחה הראשונה "מעוררת קושי". מחיקת חובות שכזו היא אמנם מתן טובת הנאה חייבת במס לבעלי המניות כדיבידנד או כהכנסת עבודה, עם זאת המועד (לעניין התיישנות) בה הפעולה חייבת במס הינו בשנת המס בה בוצעה (קרי 1999 – 2002), ולא שנת המס הפתוחה לחיוב יתרת החובה.
ביהמ"ש קובע כי התעלמות כליל מפקודות היומן משמעותה כי יש לראות בהן פעולות בדויות שאין מאחוריהן כל ממשות ולא רק מלאכותיות, דבר שלא הוכח במקרה זה, כיוון שהתבססו על דו"ח החוקר. עם זאת קובע ביהמ"ש: "ואולם, המסקנה המתבקשת מכשל זה של המעורבים אינה שפקודות היומן היו בדויות בהכרח, אלא שכנגדן לא ניתנה בשעתו תמורה ממשית על ידי המערער והמשיבה. אם אכן כך, אזי היה מקום לראות בזיכויים הכנסה בשעתו (קרי בין 1999-2002), ואולם לא הייתה הצדקה להתעלם מהם כליל."
המסקנה המתבקשת מההלכה שקובע ביהמ"ש הינה שפקיד השומה הטוען לחיוב יתרה מאזנית כהכנסה חייבת (כגון, יתרות חובה, יתרות ספקים לגביהם נטען למחילת חוב וכו') אינו רשאי להתערב בסכום היתרה שהתיישנה, אלא אם יוכיח, שפעולות שבוצעו ע"י הנישום בשנים שהתיישנו היו בדויות (קביעת מלאכותיות אינה מספקת).
לפרטים נוספים ניתן לפנות לרו"ח רונית בר, ממשרדנו.
שיתוף:
