נגיף הקורונה שמקורו בסין מטיל חיתתו על העולם כולו, הפיל כבר חללים, ואלפים רבים נדבקו, או בחשש להידבקות והם בבדיקות ובהסגר.
כמו רשויות בריאות בכל העולם, גם משרד הבריאות בישראל פרסם הנחיות וצווים, שהם בגדר הוראות חוק, בדבר בידוד, הימנעות מעבודה ועוד.

להלן עיקרים מחקיקה והנחיות שהוצאו בעניין:
צו בריאות העם (נגיף הקורונה החדש 2019)(בידוד בית)(הוראת שעה), התש"ף – 2020 – קובע כי מי שחזר מסין ישהה בבידוד 14 יום, והוא חייב לדווח למשרד הבריאות על מקום מגוריו, מועד חזרתו ותקופת הבידוד. הוראות כאמור הורחבו בהמשך למדינות נוספות במזרח.
צו בריאות העם (נגיף הקורונה החדש 2019) (הוראות למעסיק של עובד בבידוד בית) (הוראת שעה), התש"ף – 2020, קובע כי "מעסיק של עובד בבידוד לא ידרוש ממנו ולא יאפשר לו כניסה למקום העבודה במהלך תקופת הבידוד, אף אם העובד ביקש זאת".
משרד הבריאות פרסם באתרו כי היעדרות מעבודה עקב בידוד בתקופת 14 הימים תיחשב כהיעדרות בשל מחלה בכפוף להצגת אישור על מועד עזיבת סין, הונג קונג, מקאו, סינגפור או תאילנד (לא במסגרת טיסת המשך). תעודת מחלה גורפת נמצאת באתר משרד הבריאות, ואין צורך לפנות לרופא המשפחה לקבלת אישור מחלה בגין היעדרות.

מכל האמור עולה כי:

• החוזרים מהמזרח ומי שהיה במגע הדוק עם חולה, מחויבים בחקיקה לשהות בבידוד, ומנועים מלשהות במחיצת הציבור ולעבוד מחוץ לביתם.

• הללו יכולים לראות עצמם כחולים, ועל מעסיקיהם לקבל זאת כך.

• עובד שכיר יקבל ממעסיקו תשלום, בכפוף לצבר ימי המחלה העומדים לזכותו, ובכפוף להוראות חוק ימי מחלה ו/או הנוהג במקום עבודתו.

• מעסיקים יספגו את מרבית עלות היעדר עובדיהם.

• עצמאים לא יזכו לכל פיצוי.

כל האמור לעייל, יכול להיות טוב ויפה (ככל שניתן לומר כך) לגבי מי שיצא לטיול למזרח או שהה שם מסיבות פרטיות.
ואולם מה לגבי מי שנסע למזרח עקב ולצורך עבודתו, כשכיר או כעצמאי, או מי ששהה במחיצת חולים או שוהים בבידוד, כמו למשל בכיר משרד הבריאות שיצא "לחלץ" את מעוכבי אוניית הקורונה ביפן, או הרופאים שיצאו לטפל בהם, או הצוות הרפואי בתל השומר האמור לטפל בחוזרים מהמזרח, או מי שנמצא בסין מטעם מעסיקו או מטעם עיסוקו?
כל הללו הם בגדר "נפגעים": חולים או חשודים כמי שנדבקו, והכל במסגרת עבודתם.
לגבי הללו לדעתנו מגיעה התייחסות מיוחדת.

פגיעה בעבודה
סעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי (להלן: החוק) מגדיר:
"תאונת עבודה – תאונה שאירעה תוך כדי עבודתו ועקב עבודתו אצל מעבידו או מטעמו, ובעובד עצמאי – תוך כדי עיסוקו במשלח ידו ועקב עיסוקו במשלח ידו".
"מחלת מקצוע – מחלה שנקבעה כמחלת מקצוע בתקנות לפי סעיף 85 והוא חלה בה, בהיותה קבועה כמחלת מקצוע, עקב עבודתו אצל מעבידו או מטעמו, ובעובד עצמאי – עקב עיסוקו במשלח ידו".

נוסף על האמור בחוק, הוכרה בבתי הדין לעבודה לעניין פגיעה בעבודה גם פיקציה משפטית הקרויה: "מיקרוטראומה".
עקרון משפטי זה קובע כי לא רק נזק שנגרם כתוצאה מתאונה אחת ייחשב כתאונה, אלא גם נזק שנגרם כתוצאה מתאונות זעירות רבות חוזרות ונשנות, שכל אחת מהן גרמה נזק זעיר משלה, עד שהצטברותן יחד הביאה בסופו של דבר לנזק רבתי (ראה מבזק מס מספר 712).
כלומר, על פי האמור לעיל, כדי שמבוטח יוכר כנפגע בעבודה צריכה להיות תאונה או מחלה, ונגרם למבוטח נזק בריאותי.
סעיף 92 לחוק קובע כי המוסד לביטוח לאומי (להלן: המל"ל) ישלם דמי פגיעה למבוטח, שאינו מסוגל לעבודתו בשל פגיעה בעבודה, עד מקסימום 13 שבועות (91 ימים).
סעיף 93 לחוק קובע כי:
בעד יום הפגיעה – המעסיק ישלם לעובד שכיר שכר עבודה.
בעד 2 הימים הבאים – לא ישולמו דמי פגיעה אם המבוטח לא היה מסוגל לעבודתו ואף לא לעבודה מתאימה אחרת, אלא אם איבד כושר עבודתו למשך שניים עשר ימים לפחות מלבד יום התאונה.
סעיף 94 לחוק מחייב את המעסיק להחזיר למל"ל את סכום דמי הפגיעה שהמל"ל שילם לעובד בעד 12 ימי פגיעה ראשונים. העצמאי לא יקבל דמי פגיעה בעבוד 12 ימים ראשונים אלה.

(נזכיר כי הכרה בתקופת הבידוד כפגיעה בעבודה למבוטח בריא, תעביר את הנטל של 12 הימים הראשונים בבידוד מהעובד למעסיק. העובד יקבל תשלום מהמל"ל והמעסיק יחזיר למל"ל את דמי הפגיעה.
מאידך, עובד שכיר שסיים את מכסת ימי המחלה, נשאר למשך תקופה של 14 ימים ללא פרנסה.
עצמאי יקבל מהמל"ל יומיים בלבד.
מובן כי ככל שיתברר כי מתארכת תקופת הבידוד או אם תימצא הידבקות חלילה ישנה תקופת מחלה חלילה, הדברים ישתנו).

האם תעודת המחלה האוטומטית שמנפיק משרד הבריאות קובעת גם לעניין חוק הביטוח הלאומי?
אנו סוברים, כי מי שנחשף לקורונה, בין אם חלה ובין אם רק נחשד כנשא והוא נמצא בבידוד כפוי על פי צו, והפסיד מקור פרנסתו לתקופה מסוימת עקב כך, ראוי וצריך להכיר בו כמי שנפגע בעבודה.

ככל שמבוטח חלה בנגיף הקורונה תוך כדי ועקב עבודתו, אנו סבורים שיוכר כנפגע בעבודה (ויקבל את כל הזכויות המגיעות לו מהביטוח הלאומי).

מבוטח שנפטר עקב תאונת עבודה, זכאים יהיו שאריו (אלמנתו, או האלמן – כפוף למבחני הכנסה) לגמלת תלויים שוות ערך ל-60%-75% מדמי הפגיעה לעייל, לכל חייהם !!
בראיה אופטימית נסכם: "נחיה ונראה".

לפרטים נוספים ניתן לפנות לרו"ח אורנה צח-גלרט, מר חיים חיטמן ורו"ח (משפטן) ישי חיבה.