אתנחתא קלה מהקורונה. ביום 2.4.2020 ניתן פס"ד בעניין פרדס מוצרי הדר בע"מ ("המערערת/ החברה") (ע"מ 70250-11-17).
המערערת, הוקמה בתחילת שנות השישים, ועסקה בעבר ביצור ויצוא מוצרי פירות הדר. בסוף שנות ה- 90, עקב התמוטטות ענף יצוא ההדרים מישראל, נקלעה לקשיים, צברה הפסדים עסקיים של כ- 120 מיליון ₪, הפסיקה פעילותה בהדרים, שהתה בהקפאת הליכים, וביצעה הסדר נושים. במסגרת ההסדר החברה לקחה הלוואות מבנק כ-50 מליוני ₪ מתחדשות כל שלוש שנים, כנגד שיעבוד נכסיה.
בבעלות המערערת מקרקעין של כ-100 דונם, עליהם בית קירור מתוחכם, ועשרות מבנים וסככות. כל הללו שימשו בעבר בעסקיה. מאז חדלה מפעילות ההדר מושכרים הנכסים ונצמח לחברה רווח שנתי משכ"ד של כ-5 מיליון ₪.
בכל השנים הושכר בית הקירור לשוכר יחיד. שאר המבנים הושכרו עד 2012 לשוכר יחיד (בחוזים ובזמנים נפרדים) ומשנת 2013 לשוכרים שונים.
בנוסף להכנסות השכירות, בשנת 2012 נצמחו למערערת הכנסות מהפרשי שער (כ- 6 מיליון ₪) על ההלוואות שלקחה, שהיו צמודות לין היפני, זאת כתוצאה מירידה בשע"ח של הין היפני בשנת המס.
החברה ביקשה לקזז בשנה זו את הפסדיה העסקיים המועברים, כנגד רווחיה מהשכרה וכן כנגד הכנסותיה מהפרשי השער.
פשמ"ג סירב, בטענה כי הכנסותיה מהשכרה הינן לפי סעיף 2(6) לפקודה והכנסותיה מהפרשי שער הינן לפי סעיף 2(4), ושתיהן יחד ולחוד אינן מגיעות כדי "עסק". נציין כי השומות לשנים עד 2011 התיישנו ולגבי השנים הבאות אולי לא הייתה מחלוקת כי ההשכרה מגיעה כדי "עסק" ושמא לא היו יותר הכנסות מהפרשי שער. בחינת הכנסות השכירות – האם מגיעות כדי עסק:
תחילה מתייחס ביהמ"ש לטענת המערערת לפיה הכנסותיה מגיעות כדי עסק בטענת "ההמשכיות" (שנטענה בערפול מסוים, לדעת ביהמ"ש), ודוחה טענה זו, משאין מחלוקת כי הפעילות העסקית פסקה בשלהי שנות ה-90.
ביהמ"ש בוחן האם הכנסותיה מהשכרה מגיעות כדי עסק ע"פ המבחנים המקובלים וקובע שלמרות שבשנת הערעור הושכרו הנכסים ל- 2 שוכרים בלבד, הכנסותיה מהשכרה מגיעות כדי עסק וכי: "…לא ניתן היה לתפעל את השכרת המבנים במתחם רחב הידיים ואת בית הקירור הגדול (והמורכב, על חומריו המסוכנים), ללא פעילות מיומנת של אנשי מקצוע מנוסים במלאכתם", מהסיבות שלהלן (נפרט את העיקריות):
• מבחן טיב הנכס – היקף ניכר של נכסים במתחם גדול, הדורשים טפול בהיקף לא מבוטל. בנוסף, בהתייחס לבית הקירור, מדובר בבית קירור גדול ומורכב הדורש מעורבות של החברה בהפעלתו, עקב השימוש בחומרים רעילים (אמוניה) ועקב הצורך בטיפול בתקלות.
• מבחן תדירות העסקאות – השכרת המבנים, אמנם לשוכר אחד, אולם הושכרו בהסכמים נפרדים למבנים השונים, במועדים שונים ובתנאים שונים, שנקבעו לפי אופי הנכס ובהתאם למו"מ שקדם, על פי אופיים הכלכלי.
• מבחן המנגנון – למערערת יש מנגנון- מנכ"ל ושני עובדים. ביהמ"ש קובע: "גם מנגנון ממוקד ומצומצם, מנגנון הוא". לדעת ביהמ"ש כשמדובר בשטח בסדר גודל שמנהלת החברה ובהינתן הכנסותיה הניכרות, נדרש מנגנון מקצועי להפיק הכנסות אלו. יצוין כי יעילותו הוכחה כאשר הוחלפו השוכרים והמבנים הושכרו לשוכרים רבים שונים.
• מבחן הפעילות הקבועה ונמשכת – למערערת פעילות קבועה ונמשכת בניהול המתחם תפעולו והשכרתו. כמו כן מעורבות החברה בניהול בנין הקירור (השוכרת נושאת בחלק משכר העובדים עקב מעורבותם בניהול המבנה), הרישיון להפעלתו ועמידה ברגולציית איכות הסביבה – מוטלות על החברה. בחינת ההכנסות מהפרשי שער – האם מגיעות כדי עסק:
כיוון שלא מדובר בחברה בעלת פעילות מתמשכת של מתן הלוואות, ביהמ"ש בוחן האם ההכנסה מהפרשי שער היא אינטגרלית להכנסה העסקית אותה הפיקה החברה (ההכנסות משכירות הוכרו כאמור כהכנסות מעסק).
בפסק הדין נקבע כי אף ש: "הלוואות אלה אמנם לא מימנו את רכישת המקרקעין"… וכן : "ההלוואות נלקחו בשעתו כדי לממן את ההסדר עם נושי המערערת וכדי לאפשר למערערת להמשיך ולפעול. מקורן של החובות בפעילות העסקית הקודמת של המערערת…"
הרי ש: " …ללא לקיחתן סביר להניח כי לא הייתה יכולה המערערת לשמר את המקרקעין בידיה. וכן: "ההלוואות נדרשו כדי לאפשר את המשך הפעילות של המערערת"…
ולפיכך קובע ביהמ"ש כי ההלוואות הן חלק אינטגרלי מפעילותה הנמשכת של החברה וההכנסות מהפרשי השער שנצמחו עליהן הינן הכנסות אינטגרליות לפעילות ההשכרה שלה, ומשזו נקבעה כהכנסה מעסק הרי גם זו ומהוות הכנסות מעסק. יצויין כי קביעתו זו של ביהמ"ש הינה אף שמובן שמבחינה מאזנית, ההלוואות לא ממנו רק את עלות ותפעול הנכסים המושכרים אלא מימנו ללא ספק יתרת גרעון מאזני – הפסדים ניכרים. על אף עובדה זו קובע ביה"ש כי מלוא תוצאות ההלוואות – הן הוצאות המימון (שלא נדונו ספציפית) והן ההכנסות מירידת שער המטבע – מיוחסות לפעילות השוטפת של החברה, ועל כן הינן "מעסק".
לא למותר לציין כי ביהמ"ש דוחה את טענת פשמ"ג לפיה המערערת עצמה הציגה בדוחותיה הכספיים את ההכנסות מהפרשי השער בנפרד מההכנסות התפעוליות. לקביעת ביהמ"ש ההצגה החשבונאית נועדת לתת פרוט מדויק יותר לאופן הפקת ההכנסה. בנוסף והעיקר: לצורכי מס תמיד כללה החברה את תוצאות המימון/הפרשי שער מההלוואות עם ההכנסה החייבת העסקית, ואין בשנת הערעור שינוי גישה המשמש לרעת הנישום.
ולבסוף משפט עם אופטימיות (לנישומים) : ".. בנסיבות בהן כפות המאזניים מעויינות ובתנאי כי אין כל חשד לתכנון מס שאינו נאות, ראוי להעדיף במקרה של ספק, סיווג ההכנסות באופן המאפשר לנישום קיזוז הפסדים אמיתיים שנוצרו לו".
בתחילת חודש אפריל 2020, חתם הנשיא טראמפ על חוק ה- CARES ( Coronavirus Aid, Relief, and Economic Security Act), שנועד לתת חבילת תמריצים מקיפה ליחידים וחברות שנפגעו עקב משבר הקורונה. להלן סיכום תמציתי של ההוראות המשפיעות על נישומים יחידים שהם תושבי ישראל, אך זכאים בכל זאת להטבות המפורטות, בשל היותם נישומים אמריקאים מכוח אזרחותם.
האמור במבזק זה הינו כללי בלבד, ואנו ממליצים לפנות למומחה מס אמריקאי על מנת לבחון מיצוי הזכויות המנויות מטה. מענק חד פעמי – STIMULUS CHECK:
הממשלה האמריקאית תעביר מענק חד פעמי באמצעות העברה בנקאית לחשבון בנק אמריקאי הנקוב בדוח המס האחרון שהגיש היחיד ל- IRS (דוח לשנת 2018, או לשנת 2019 אם כבר הוגש). בהעדר ציון פרטי חשבון בנק בדוח, או בהעדר חשבון בנק אמריקאי, התשלום יבוצע באמצעות משלוח צ'ק בנקאי בדואר לביתו של היחיד.
אם הכנסות היחיד לא הגיעו לסף ההכנסות המינימלי המחייב בהגשת דוח שנתי בשנים 2018 ו- 2019, רשות המס האמריקאית תשתמש במידע מרשויות הביטוח הלאומי כדי לבחון את הזכאות למענק והיקפו.
סכום המענק הינו 1,200 דולר לנישום או 2,400 דולר לזוג, בתוספת 500 דולר לכל ילד זכאי, על פי הגדרה זהה לזו המשמשת לזיכוי מס עבור ילדים, כך שהיא חלה על ילדים מתחת לגיל 17 הסמוכים על שולחנו של הנישום. חשוב לציין כי תוספת המענק בגין ילדים לא תפגע בזיכוי בגין ילדים שהיחיד זכאי לקבל ממילא.
סכום המענק עבור ילדים לא כפוף לתנאים כלשהם. לעומת זאת, סכום המענק עבור היחיד (1,200/2,400 דולר) מותנה גובה הכנסות מרבי מכל המקורות, לרבות רווחי או הפסדי הון, בהתבסס על "השורה התחתונה" (AGI – adjusted gross income) בדוח השנתי:
75,000 דולר ליחיד או לנשוי המגיש דוח נפרד (Single and Married Filing Single);
150,000 דולר לזוג המגיש דוח מאוחד
(Married Filing Jointly);
112,500 דולר ל"בית אב"
(Head of Household).
עבור אלו העוברים את התקרה, קיים מנגנון הפחתה של 5 דולר עבור כל 100 דולר שמעבר לתקרת ההכנסות. נדגיש כי הזכאות למענק וחישוב המענק מבוצעים בהתייחס לנתונים מדוח 2018 (או 2019 אם כבר הוגש), אך גובה המענק הסופי ייקבע במסגרת ובהתבסס על הדוח לשנת 2020. יש לבחון אפשרות למימוש הפסדי הון במקרים המתאימים, בכדי לרדת מסף ההכנסות המרבי.
תשלום מקדמה בחסר כעת, יפוצה במסגרת הדוח לשנת 2020; אולם, על פי נוסח החוק נראה כי תשלום מקדמה ביתר כעת, לא יחייב את הנישום להחזיר את המענק (כולו או חלקו) במסגרת הדוח לשנת 2020. שימו לב שוב – כל תושב או אזרח אמריקאי זכאי למענק, לרבות אזרחי ארה"ב שגרים מעבר לים. כך, זוג ישראלים אזרחי ארה"ב המתגורר בישראל, משתכר פחות מ- 150,000 דולר וחובק חמישה ילדים, יקבל מענק חד פעמי בגובה 4,900 דולר. זאת, באמצעות מנגנון אוטומטי וללא צורך בהגשת בקשה.
ממשלת ארה"ב כבר החלה בביצוע תשלומים אלה והבטיחה כי הם יושלמו עד ל- 31 בדצמבר 2020.
נתייחס בקצרה לחבות המס בישראל – מנגנון המענק הקבוע בחוק הוא מנגנון של מקדמה על חשבון "Refundable credit" לשנת המס 2020.
לדעתנו ולדעת עמיתים מומחי מס אמריקאי, המענק אינו מהווה הכנסה חייבת בישראל. זאת, בפרט בשל העובדה שמדובר במענק הניתן גם למי שאין לו כלל עיסוק או מקור להפקת הכנסה וללא קשר לגובה ההכנסה, ומכאן שמדובר בסיוע בעל אופי סוציאלי ולא בפיצוי ישיר בגין אובדן הכנסות.
דחיית תשלומי Self-Employment Tax לעצמאים:
נישומים עצמאים כפופים בארה"ב לתשלומים סוציאליים בגובה של 15.3% מהכנסתם החייבת כעצמאים (Self-Employment Tax); 12.4% עבור ביטוח סוציאלי ו- 2.9% עבור ביטוח בריאות. במסגרת החוק, יכולים עצמאיים לדחות תשלום של 3.1% מדמי הביטוח הסוציאלי המתייחסים לתקופה שבין 27/3/2020 ל- 31/12/2020: מחצית עד לסוף שנת 2021, ומחצית נוספת עד לסוף שנת 2022.
משיכות מתוכניות פרישה:
נישומים אמריקאים רבים נהנים מתוכניות פנסיה באמצעות המעביד או באופן פרטי, כדוגמת תוכניות IRA. ככלל, משיכה מוקדמת (לפני גיל 59.5) חייבת ב"קנס" בשיעור של 10%, בנוסף למס ההכנסה המוטל ממילא על המשיכה. במסגרת החוק, יוכל יחיד לבצע משיכה מוקדמת עד לגובה של 100,000 דולר בשנת 2020, ללא הקנס האמור, בתנאי שהמשיכה קשורה למשבר הקורונה.
כאמור, המשיכה חייבת במס, אך ניתן לפרוס אותה על פני 3 שנים קדימה אם יש בכך כדי להקטין את שיעור המס האפקטיבי. ניתן גם להחזיר את המשיכה בתוך 3 שנים כדי למנוע חיוב במס (למעשה, המרת המשיכה להלוואה בת 3 שנים מקרן הפנסיה).
לעניין זה, משיכה תסווג כקשורה למשבר הקורונה אם הנישום או בן\בת זוגו אובחנו כחולים במחלה במקרה של פיטורין, הסגר, הפחתה בשעות העבודה, או כאשר הילדים הושמו מחוץ למסגרות חינוכיות.
בנוסף, בשנת 2020, נישומים שנדרשים לבצע משיכה מינימלית מתוכנית הפרישה שלהם רשאים שלא לבצעה.
שימו לב – גם תושבי ישראל שאינם אזרחים אמריקאים אשר צברו בעבר זכויות בתוכניות פנסיה אמריקאיות יוכלו ליהנות מההוראות הנ"ל.
חוק ה- CARES כולל עוד הקלות רבות, בפרט בנושא קיזוז הפסדים לאחור, פחת מואץ וכללי מימון דק – על חלקן נרחיב במבזקינו הבאים.
לפרטים נוספים ניתן לפנות לרו"ח (עו"ד) גדי אלימי ולשאר חברי הצוות הבינלאומי, ממשרדנו.
ביום 12.4.2020 ניתן פס"ד של ועדת הערר בעניין קריה מציון וקמרון (ו"ע 28476-14-1), ובו נקבע כי יש לקבל נאמנות שהוצהרה במועד לפי חוק מיסוי מקרקעין, ולפטור ממס העברת המקרקעין מהנאמן לנהנה, זאת אף שלנאמן היה אינטרס במקרקעין ואף שהנהנה לא היה ממש תואם לזהות הנהנה שעימו נחתם הסכם הנאמנות, וכן על אף עובדת קיומן של נסיבות "לא קלאסיות" נוספות.
להלן בשיא התמצית עיקרי העובדות הרלוונטיות לענייננו:
חברות קמרון ואזורים היו שותפות בחלקים שווים במקרקעין.
במסגרת בוררות בין הצדדים, נערכה התמחרות ביניהן (BMBY), כשכל צד חייב להעמיד ערבות 7 מליון ש"ח. מצד קמרון העמידה הערבות חברה נ', חברה שהוקמה בשלהי 2012, בשליטת בעלי מניות קמרון.
ביום 31.8.2014 נחתם הסכם נאמנות בין קמרון לבין חברה בהקמה בשליטת בעלי מניות קמרון, לפיו תרכוש קמרון את המקרקעין בנאמנות עבור החברה בהקמה. בו ביום נערכה ההתמחרות בין הצדדים. קמרון זכתה, ובו ביום נחתם הסכם רכישה בין הצדדים, בסך של כ-58 מליוני ש"ח. בהסכם לא היה כל איזכור לעובדה כי קמרון רוכשת המקרקעין בנאמנות עבור אחר.
הצהרת קמרון לרשויות מסמ"ק הוגשה במועד, תוך ציון קיום הנאמנות, כך שהרכישה נעשתה עבור חברת קרייה מציון – כנהנית, תוך ציון כי היא אף הפקידה ערבות של 7 מליוני ₪.
בסמוך הוציא המנהל שומה, תוך שאינו מכיר ואינו רושם כלל את הנאמנות שדווחה.
בחלוף מספר חודשים נתבקשה העברת המקרקעין מקמרון – כנאמנה, לקרייה מציון – כנהנית, בפטור ממיסים לפי סעיף 69 לחוק. המנהל לא אישר הפטור והוציא שומות מכר רגילות לשני הצדדים.
עיקר טענות המשיב
לא יכולה להיות נאמנות: "לקמרון יש אינטרס בנכס, עובדה אשר עומדת בניגוד לכללי נאמנות טהורה שבהם הנאמן צריך להיות צד ניטרלי שאין לו כל אינטרס בנכס".
הליך ההתמחרות היה סגור – אך ורק לנציגי אזורים וקמרון. לא היתה אפשרות לצד ג' להציע הצעת רכישה. על פי הלכת חזון, נאמנות מתקיימת רק במקום בו הנהנה יכול היה לרכוש את הנכס בעצמו, דבר שלא מתקיים בענייננו.
עניין הנאמנות לא אוזכר כלל במסמכי הבורר.
"הסכם הנאמנות לא התייחס לנהנה ספציפי (חברה בהקמה) ולא צוין בו זהות הנהנה ולפיכך, אין תחולה לפטור ממס כאשר זהות הנהנה אינה ידועה בשעת ביצוע המכירה"… "בהודעת הנאמנות צוינה כנהנית חב' קריה מציון אשר הייתה קיימת ביום החתימה על הסכם הנאמנות, וכי אין נאמנות עבור "נהנה נסתר" או "נהנה גמיש". (ההבהרות וההדגשה שלנו)
הערבות הבנקאית הועמדה ע"י חברת נ' ולא ע"י הנהנית, כפי שהוצהר.
עיקרי פסק דינה של ועדת הערר:
"נדמה כי המשיב אינו מבחין בין קיומו של אינטרס אישי אצל קמרון בעסקה, לבין אינטרס אישי בנכס הנאמנות, דהיינו, בזכויותיה של אזורים במקרקעין. ביחס לבעלותה של קמרון במחצית הזכויות במקרקעין, מדובר בחלקה של קמרון במקרקעין ולא בנכס הנאמנות, שהוא חלקה של אזורים במקרקעין".
בשונה מהלכת חזון בה עמידר לא הייתה מוכנה למכור זכויות המקרקעין אלא למשפחת חזון בלבד (הדיירים המקוריים), במקרה דנן העיד הבורר, והיו תימוכין נוספים לכך כי "מוכר הזכויות בנכס הנאמנות (אזורים) ידע בזמן אמת, ולא התנגד לכך, כי הרוכש האמיתי אינו קמרון".
בהלכת יוסף כהן נכתב "אין נאמנות בשביל נהנה "גמיש" – "נהנה מסגרת" – נהנה שהיום הוא ראובן ומחר הוא שמעון. יש נאמנות רק עבור ראובן או רק עבור שמעון, יישויות ספציפיות חיות וקיימות, שרק כך תוגשם תכלית הפטור ממס. (ההדגשה במקור)
מנהל מסמ"ק הודה כי הרשויות מאשרות נאמנות כאשר בהסכם הנאמנות מצוינת "חברה בהקמה". אף שהמנהל ניסה לאבחן בין "חברה בהקמה" ל"חברת מדף", קובעת הוועדה: "אם המשיב מאשר נאמנות עבור חברה בהקמה, איני רואה כל סיבה שלא להכיר בנאמנות, כאשר הנהנה הוא חברת מדף, אשר לימים משנה את שמה, ומניותיה מועברות משמם של עורכי הדין שנרשמו כבעלי מניותיה, לשמם של בעלי החברה"…
"בעוד שהסכם הנאמנות התייחס לחברה בהקמה, לא היה צורך להקים חברה חדשה, אלא ה"ה פישר ואייכלר השתמשו בחברת מדף שהוקמה על ידי משרד עורך דינם קודם לכן".
בעניין העמדת הערבות נקבע כי משמותרת "חברה בהקמה" או "חברת מדף" להיות כנהנית, לא יתכן לחייבה להעמיד ערבות, באשר טרם קמה/הופעלה. ומשכך ומשהוכח כי בסופו של דבר הנהנית עצמה מימנה ושילמה את כל מחיר עלות רכישת המקרקעין, גם "מכשלה" זו הוסרה.
ביום 29.3.2020 דחה ביה"ד האזורי לעבודה את תביעתו של מאיר דרלינגר (להלן: המבוטח) (ב"ל 50233-06-16), וקבע כי זכאותו לתשלום קצבת אזרח ותיק, תחול רק מיום עריכת הסדר תשלומים בגין חוב מהותי שהיה חייב למוסד לביטוח לאומי (להלן – המל"ל) שנים רבות, ולא יהיה זכאי לקבלת הגמלה 12 חודשים אחורנית, כפי שהחוק מתיר בנסיבות אחרות.
רקע חוקי סעיף 366 לחוק קובע:
הפחתת גמלה ושלילתה מחמת פיגור בתשלום דמי ביטוח:
1. פיגור בגין תקופת חיוב העולה על 12 חודשים ואינו עולה על 18 חודשים – תופחת הגמלה ברבע.
2. פיגור בגין תקופת חיוב העולה על 18 חודשים – 36 חודשים – תופחת הגמלה בחצי.
3. פיגור בגין תקופת חיוב העולה על 36 חודשים – תישלל הגמלה.
האמור אינו חל על רשימה סגורה של גמלאות המל"ל כגון מענקי אשפוז לידה, קצבת לידה, גמלת סיעוד, תגמולי מילואים ועוד.
פיגור בדמי ביטוח שמועד תשלומם חל בתוך 90 יום מקרות המקרה המזכה בגמלה, או פיגור לגבי סכום של עד 15% מהשכר הממוצע במשק – לא יחשבו כפיגור.
ככל שהמבוטח היה מבוטח יותר מעשר שנים, יוארכו התקופות הנקובות לעייל, בחודשיים לכל שנה שמעבר לעשר שנות ביטוח, ובלבד שהתקופה לאחר ההארכה לא תעלה על 60 חודשים.
סעיף 296 לחוק קובע בין השאר:
גמלה תשולם אחורנית עד 12 חודש, למעט גמלת אזרח ותיק היכולה להשתלם אחורנית עד 4 שנים למי שעבר את גיל 70, ובלבד שלא תשתלם לגבי תקופה שקדמה לגיל 69.
תמצית עובדתית
המבוטח יליד 1946. לטענתו – אינו עובד/משתכר כבר 20 שנה. ככל הנראה הגיע בשנת 2013 למועד בו קמה זכאותו לקבלת קצבת אזרח ותיק (גיל 67).
המל"ל הוציא לו דרישות חוב לאורך השנים, לפי שומות שנתקבלו ממס הכנסה. אין מחלוקת כי לא שילם דמי ביטוח משנת 2000.
המבוטח הודה שעבר כתובת כמה פעמים ולא עדכן, וכן שעבד מדי פעם בעבודות מזדמנות ולא שילם דמי ביטוח.
בתחילת 2015 הגיש תביעה לקצבת אזרח ותיק ובמקביל הגיש בקשה למחיקת סכומים ניכרים מחובו (כ-300 אלפי ₪, בעיקר הצמדות וקנס). לאחר מספר חודשים אושרה בקשתו ועל היתרה כ-70 אלפי ₪ נחתם הסדר תשלומים של כמה מאות ₪ לחודש על פני כ-17 שנים!! כשהתשלום החודשי יקוזז מקצבת האזרח הוותיק שיקבל.
המבוטח ביקש לקבל את קצבת הזקנה גם לגבי 12 החודשים שקדמו להגשת התביעה שלו, ונדחה בטענת יישום הוראות סעיף 366 כדלעייל.
טיעוני הצדדים: טענות המבוטח:
טענתו העיקרית של המבוטח היא כי אין להחיל את הוראות סעיף 366. הסעיף האמור עוסק לטענתו, במצב בו קיים חוב למוסד לביטוח לאומי אך לא במצב בו החוב אינו קיים כתוצאה מהסדר או כל סיבה אחרת.
טענות המל"ל:
פרשנותו של המבוטח מאיינת למעשה את סעיף 366 לחוק, בכל מקום בו הושג הסדר לתשלום חוב קיים.
אין לקבוע כי הסדר החוב מקים לתובע זכאות אחורנית לגמלה, לתקופה בה אין חולק שלא שולמו דמי ביטוח.
דיון והחלטה:
החוק קובע במפורש כי במועד שבו קמה זכאות לגמלה וקיים אותה שעה חוב של דמי ביטוח, לא תינתן גמלה לא בכסף ולא בעין, אם הפיגור בדמי ביטוח עולה על 36 חודשים.
פרשנות התובע לעניין תחולת סעיף 366 לחוק, מעקרת את הסעיף בתוכנו, ועל כן יש לדחותה.
התביעה נדחתה.
בשולי הדברים
אנו חוזרים ומזכירים לציבור כי פיגור בתשלום דמי ביטוח עלול לפגוע בזכאות לקבלת גמלאות, עד כדי שלילתן המוחלטת, וזאת עד לפירעון החוב או הגעה להסדר תשלומים. חבל על כל חודש של הפסד גמלה.
