ביה"ד האזורי לעבודה (ב"ל 65341-12-17) דחה ביום 30/03/2020 את תביעתו של ג'עפר עווד (להלן: "המבוטח") וקבע כי את דמי הפגיעה יש לחשב לפי בסיס השומה הסופית לשנת הפגיעה ולא על בסיס הכנסות מוגדלות (ברוטו) שדווחו לפקיד השומה ושולמו מקדמות מס הכנסה בגינן, אף שהללו אירעו טרם הפגיעה.

עיקרי החוק

• שיעור דמי הפגיעה הוא שלושה רבעים משכר העבודה או הכנסת מבוטח עצמאי ברבע השנה טרם הפגיעה.

• מבוטח שהוא עצמאי חייב בתשלום דמי ביטוח לפי השומה הסופית של הכנסתו בעד השנה השוטפת מהמקורות בסעיפים 2(1) ו-(8) לפקודת מס ההכנסה.

• תשלום גמלאות מחליפות שכר (כדוגמת דמי פגיעה, נכות מעבודה) לעובד עצמאי מחושב כנגזרת של ה"הכנסות" לפי השומה הסופית של השנה השוטפת.

שומה סופית אינה בהכרח שומה עצמית שדווחה על ידי מבוטח.

• ככל שדמי הפגיעה משולמים לתקופה של 90 יום ומעלה – משתנה העיקרון, ותקנה (11) (מקדמות) יוצרת "גמלה חוסמת" – לפיה יחושבו דמי פגיעה וקצבת נכות מעבודה בהתאם להכנסות (החייבות) לפיהן שולמו מקדמות דמי הביטוח בשנה השוטפת, ללא קשר לשומה הסופית.

תמצית עובדתית

• המבוטח נפגע בתאונת דרכים ב-18/09/2011 שהוכרה כפגיעה בעבודה.

• בפסק דין מיום 19/10/2015 נקבע כי המבוטח דיווח למס ההכנסה על ההכנסות הגבוהות בחודשים יולי-אוגוסט 2011 ושילם מקדמות למס ההכנסה, זאת בטרם התאונה.

• בפסק הדין נקבע כי על המוסד לביטוח לאומי (להלן: "המל"ל") לחשב את הגמלה תוך התחשבות בהכנסות המבוטח בחודשים יולי-אוגוסט 2011. (קרי לא ליישם "גמלה חוסמת")

• המל"ל קבע את גמלתו לפי הדו"ח בשומה הסופית לשנת 2011 על סך 61,315 ₪.

• חישוב זה הגיע לערכאות שוב, והמחלוקת משפטית: כיצד היה על המל"ל לחשב את הכנסות המבוטח המשמשות בסיס לחישוב הגמלאות עקב התאונה.

טיעוני המבוטח

• המל"ל "סטה מהוראות פסק הדין החלוט" כשחישב את הכנסותיו לפי דוח שומה סופית ל- 2011.

• לשיטתו, היה מקום לחשב את ההכנסות לפי הדיווחים לרשות המיסים.

• אין להתייחס לסעיף 345 לחוק, הקובע כי גמלאות עצמאי יקבעו לפי השומה הסופית במס הכנסה, מאחר ש"התקנות הרלוונטיות היו תקנות הביטוח הלאומי (מקדמות)", ואליהן הפנה פסק הדין הקודם.

טיעוני המל"ל

• המל"ל פעל בהתאם להוראות פסק הדין, ואמנם בסיס ההכנסה של המבוטח עלה מ- 54,000 ₪ ל- 64,315 ₪, בהתאם לשומה שהוגשה למס ההכנסה – הכנסות לאחר ניכוי הוצאות.

• עוד נטען כי בית הדין הורה לערוך אישור ההכנסות תוך התחשבות בהכנסות יולי-אוגוסט 2011 וכך הוא נהג.

• בקשת המבוטח להוסיף את ההכנסות הגולמיות, בהתעלם מההוצאות שהוכרו, שגויה מאחר שחישוב ההכנסה הוא לאחר ניכוי הוצאות בהתאם לקביעת פקיד השומה.

דיון והחלטה

• המבוטח מבקש לקרוא לתוך פסק הדין הנחייה למל"ל לחשב השתכרות ברבע השנה טרם הפגיעה על יסוד המקדמות ששילם לרשות המיסים ולא על פי ההכנסה שנקבעה בשומה ל- 2011 (שנת הפגיעה).

• בפועל, המל"ל חישב את הכנסות המבוטח לפי שומה 2011 שכוללת גם את ההכנסה ליולי-אוגוסט 2011, ולכן פעל על פי הוראות פסק הדין.

•  מהדברים שהובאו עולות 2 מסקנות:

1. את הכנסותיו של עובד עצמאי יש לחשב בהתאם לשומה שנתית שנקבעה על ידי פקיד השומה, הכנסה בניכוי הוצאות מוכרות.

2.אין יסוד לטענת המבוטח כאילו יש לקרוא את תקנה 11 (שעניינה "גמלה חוסמת") במנותק מסעיף 345 לחוק.

• זאת ועוד, תקנה 11 נדונה בעניין שוטון – המל"ל, שם נפסק כי במקום בו לא חלה תקנה 11, משמעות הדבר היא שיש לחשב את דמי הפגיעה למבוטח עצמאי בהתאם לחוק, על פי ההכנסה ברבע השנה שקדם לאירוע בגינו הוא זכאי לדמי פגיעה, בעינינו של המבוטח שומה סופית לשנת 2011 כפי שפעל המל"ל.

• נציין כי ככל הנראה לא חלו בעובדות המקרה דנן, התנאים לקיומה של "גמלה חוסמת".

התביעה נדחתה.

לפרטים נוספים ניתן לפנות למר חיים חיטמן ולרו"ח (משפטן) ישי חיבה, ממשרדנו.