ברצוננו להביא לידיעתכם, כי במהלך חודש מרץ 2020 עבר חוק התקציב לשנת 2020 בבית הפרלמנט התחתון בהודו ("חוק התקציב"). במסגרת חוק התקציב בוטל משטר המס החל על חברה הודית בעת חלוקת דיבידנד לבעלי המניות בה, ובמקומו החל מיום ה- 1 באפריל 2020 ("מועד קובע") תחול בהודו שיטת מס הנהוגה בעולם ביחס לניכוי מס במקור בעת חלוקת דיבידנד. ובמה דברים אמורים?

עובר לחוק התקציב, דיני המס בהודו לא קבעו מיסוי על בעל בעלי המניות בעת קבלת דיבידנד מחברה תושבת הודו (קרי חבות המס אינה של בעל המניות שלו חולק דיבידנד), אלא החברה ההודית נשאה בנטל המס, באמצעות תשלום מס על סכום הדיבידנד המחולק – ("מס DDT")  Dividend Distribution Tax. כפועל יצא מכך, לבעל מניות תושב חוץ לא נוכה מס נוסף בדרך של ניכוי מס במקור בעת קבלת דיבידנד מחברה תושבת הודו.

מס דומה בעת חלוקת דיבידנד מונהג גם באסטוניה, אלא שבאסטוניה לא מוטל כלל מס חברות בשוטף בעת הפקת רווחים על ידי חברה אסטונית, כי אם מס חלוקה Distribution Tax בשיעור של 20% על הכנסות הדיבידנד המגולמות בעת חלוקתן לבעלי המניות. בדומה להודו, מהיבט המס האסטוני, המס ששולם מסווג כמס חברות ולא כניכוי מס במקור החל על דיבידנד.

נציין, כי שיעור מס החברות האפקטיבי החל על חברה תושבת הודו נע בין 26% לבין 34.94% (בהתאם למחזור ההכנסות של החברה ולהכנסתה החייבת, לרבות מס יסף, מסי בריאות וחינוך).

בעת חלוקת רווחי חברה הודית לבעל המניות בה, חל כאמור מסDDT  בשיעור אפקטיבי שנע בין 17.65% לבין 20.56%. הואיל ומס DDT חל על החברה ההודית (הנושאת בנטל המס), לא הייתה נפקות לשיעור המס המופחת הקבוע בסעיף 10(2) לאמנת המס בין ישראל לבין הודו ("האמנה") ביחס לדיבידנדים (10%), שכן דיבידנד בידי תושב ישראל לא היה כפוף לניכוי מס במקור בהודו.

משמעות הדבר הייתה שתושב ישראל שקיבל דיבידנד מחברה הודית, שילם בהודו על ההכנסה החייבת שממנה חולק לו דיבידנד מס אפקטיבי בשיעור שנע

בין 41.21% לבין 48.31% !!!  וזאת עוד טרם המס החל על הדיבידנד בישראל בהתאם לזהות הנישום הישראלי – מס חברות בשיעור של  23% החל על חברה, מס על דיבידנד בשיעורים של 25% או 30% החלים על יחיד; חברה ישראלית שבחרה במסלול של זיכוי עקיף (כאמור בסעיף 126(ג) לא הייתה נדרשת להוסיף מס בישראל בשל חלוקת דיבידנד כאמור. בשקלול המס החל על דיבידנד בישראל שילם היחיד מס אפקטיבי "עד הבית" בשיעורים הנעים בין 55.91% לבין 63.82%.

נציין כי סעיף 24(3) לאמנה קבע כי מקום שתושב ישראל מפיק הכנסה מדיבידנדים מחברה תושבת הודו, תתיר ישראל זיכוי של 15% אחוז מהסכום ברוטו של הדיבידנד האמור. מדובר למעשה בסעיף "חסך מס" המביא לכדי ביטוי את מס ה- DDT המוטל בהודו, כך שהמס האפקטיבי "עד הבית" נמוך יותר בפועל. סעיף זה בוטל בפרוטוקול מתקן בתוקף מ- 1 בינואר 2017, כך שמאותה עת נטל המס הכולל חזר להיות גבוה במיוחד.

כאמור, במסגרת חוק התקציב בוטלה שיטת מס DDT ובמקומה חל על תושב החוץ ניכוי מס במקור בעת חלוקת דיבידנד, בשיעור של 20% לרבות מסי ייסף החלים בהודו, ככל שיחולו. כפועל יוצא מכך, האמנה הפכה לרלוונטית בעת קבלת דיבידנד מחברה הודית, שכן במקום מסDDT  בשיעורים שנעים בין 17.65% לבין 20.56%, ישלם תושב ישראל המקבל דיבידנד מחברה הודית, מס החל על דיבידנד בהודו בדרך של ניכוי מס במקור, בשיעור שלא יעלה על 10%, ובישראל הוא יידרש להשלים למס חברות (או שאינה נדרשת השלמה ככל שמדובר בחברה שבחרה במסלול של זיכוי עקיף), או לשיעורי המס החלים על דיבידנד בידי יחיד. בשקלול המס החל על דיבידנד בישראל, ישלם יחיד מס אפקטיבי מצטבר בשיעורים הנעים בין 44.5% לבין 51.21%.

הנה כי כן, ביטול שיטת מס DDT  מטיבה עם יחיד תושב ישראל המקבל הכנסות דיבידנד מהודו, ועל כן חברות הודיות שצברו יתרות עודפים וטרם חילקו אותו לבעלי המניות הישראלים בהן, יכולות לחלקן כעת ובעלי המניות הישראלים בהן ייהנו במצטבר משיעורי מס מופחתים.

לפרטים נוספים ניתן לפנות לרו"ח ועו"ד יניב גולדשטיין ולשאר חברי המחלקה למיסוי בינלאומי, ממשרדנו.