ביה"ד האזורי לעבודה (ב"ל 51177-06-18) קיבל ביום 21/5/2020 את תביעתו של בנק לאומי (להלן: הבנק), וקבע כי המוסד לביטוח לאומי (להלן: המל"ל) לא היה רשאי להטיל קנסות בגין שומות ניכויים שהושתו על הבנק, אף שהשומות נעשו בעקבות שומת ניכויים של מס הכנסה, ואף שלטענת המל"ל מדובר בסוגיות חוזרות ונשנות של הטבות שונות לעובדים.

תמצית עובדתית

• בשלהי שנת 2016 נחתם בין הבנק למס הכנסה הסכם שומה בעקבות ביקורת ניכויים לשנים 2011 עד 2013. הבנק שילם למס הכנסה כ-45 מיליון ₪ וכן קנס פיגור בתשלום בסך שעולה על 8.5 מיליון ₪.

• בעקבות הסכם זה, ערך המל"ל ביקורת ניכויים לבנק לשנים האמורות, ובאמצע 2017 שלח לבנק הודעת חוב ואף הטיל על הבנק קנסות בסך כ-8 מיליון ₪.

• לאחר שהוגשה השגה על השומות, הוצאו שומות מתוקנות שעיקרן הפחתת חיובים בגין עובדים בכירים, ששכרם עלה על תקרת השכר החייב בדמי ביטוח.

• בשלהי 2017 הגיש הבנק בקשה לוועדה העליונה של המל"ל לביטול הקנס וההצמדה שהושתו עליו. בתחילת 2018 נשלחה דחייה, בנימוק שרוב סעיפי החיוב חזרו על עצמם בביקורות קודמות.

• הבנק שילם את מלוא החובות בדמי ביטוח כולל הצמדה, למעט הקנסות, והגיש תביעה לביה"ד לביטול הקנסות, ולמצער לבחינת תחשיב הקנס, ולהטלתו רק מיום החלטת הוועדה העליונה.

עיקר טיעוני הצדדים

טיעוני הבנק

• סיווג תשלומים שונים כהטבות לעובדים הוא "תחום אפור", בר מחלוקות ארוכות שנים, ובגינם נחתמים הסכמי פשרה בין המעסיקים למס הכנסה מפעם בפעם.

• עד חתימת הסכם הפשרה עם פקיד השומה לא היה יכול הבנק לדעת מהם סכומי החיוב.

• הרכיבים שעלו בביקורת הניכויים – קיימות עליהם מחלוקות אם ניתן ליחסם לעובדים כהכנסת עבודה. עמדות הצדדים משתנות לאורך השנים, וגם מס הכנסה חדל לחייב בשנים מאוחרות יותר רכיבים שבעבר ראה בהם הטבת שכר (כמו כיבוד המוגש במשרד).

• מס הכנסה לא הטיל קנס גרעון.

• כל האמור מצביע על תום לב של הבנק באי תשלום דמי ביטוח במועד קרות האירועים בזמן אמת.

• החלטת המל"ל להטיל הקנסות והחלטת הדחייה של הוועדה העליונה – אינם תקינים.

• למעשה, בין יתר הטענות, הבנק כופר בעיקר ותוהה אם בכלל יש מקום לחיוב בדמי ביטוח בגין תשלומים שונים, שמא הם בכלל טובת המעסיק ולא טובת העובד. זאת, אף שחוייב בגינם במס הכנסה, ושילם בגינם דמי ביטוח בשומת הניכויים כאמור.

טיעוני המל"ל

• כל הטבה הניתנת לייחוס – יש לזקפה בתלוש השכר של העובד, אף אם הדבר דורש מהמעסיק מאמץ.

• דחיית בקשת הבנק לביטול או הפחתת הקנס – הייתה מנומקת. מדובר בליקויים חוזרים בפעם השלישית ויש ציפייה שהבנק יתקן את הליקויים לאחר ביקורת אחת.

• עצם הסכמת הבנק לשלם את המס ודמי הביטוח – מהווה הודאת בעל דין – שמדובר בהטבות חייבות במס.

• אין כל עמימות. מדובר בהטבות שכר מובהקות, כגון: מתן מנויים לתיאטרון, מתנות לעובדים, סופשבוע במלונות עם המשפחות וכד'.

• בשומות ניכויים קודמות בגין רכיבים דומים, לא הוטלו על הבנק קנסות.

• הבנק הפריש בדוחותיו הכספיים סכומים בגין חבויות דמי ביטוח. קרי, הוא היה מודע לחבותו ולא הופתע מחיובו בשומה.

דיון והחלטה

בית הדין מגלה פנים מאירות במיוחד כלפי הבנק, וההיפך כלפי המל"ל:

הוא מטיל בספק את קיומה של "טובת עובד" בגין רכיבים רבים, תוהה שמא העובד כלל לא היה מוכן לקבלם בזמן אמת, לו היה יודע שיחוייב בדמי ביטוח (חלק עובד), ומביא דוגמאות לא מעטות של "הטבות" בהן לדבריו יש לטעון כי מדובר בכלל בטובת מעסיק!! (אף שבפועל חוייבו זה מכבר כטובת עובד בשומות מס הכנסה בפשרה ובשומות ניכויים של המל"ל, ודמי הביטוח שולמו):

• בפקודת מס הכנסה קיימת הבחנה בין קנס גרעון וקנס פיגור – בחוק הביטוח הלאומי אין הבחנה כזו.

• בבג"צ יגאל שגיא נ' מנהל אגף המכס, נקבע כי "הטלת קנס על חוב מס שלא שולם במועד היא לגיטימית. רציונל זה חל על אכיפת חוק הביטוח הלאומי בהקשר של גביית דמי ביטוח".

• ואולם: "אין להטיל קנס בטרם יידע הנתבע את המבוטח בהפרשי דמי הביטוח בהם חוייב. אין מדובר בפיגור. אי לכך, אין להחיל את סעיף 364 (תשלומי פיגורים) על סעיף 358 לחוק (קביעת דמי ביטוח בניגוד לדו"ח)…לו חפץ המחוקק להשית תשלומי פיגורים על קביעות המל"ל במסגרת ביקורת ניכויים, חזקה שהיה קובע זאת" !

• המל"ל צריך לעשות שימוש בכוחו להטיל קנסות באופן מידתי וסביר.

• "אין מחלוקת כי התובע לא נהג שלא בתום לב ועל כן אין מקום להטיל קנס על התובע".

• אין מדובר כאן בחוב שאינו שנוי במחלוקת אלא במחלוקת אמיתית באשר לחבות תשלום דמי ביטוח לאומי על הרכיבים שבמחלוקת… אכן מדובר ב"שטח אפור".

• ביה"ד מביא מספר דוגמאות שלעמדתו (לו היה נדרש לדון בהם שומתית), הן טובת מעסיק יותר מאשר טובת עובד, וקובע: "בכל מקרה בכל רכיב ורכיב יש לבחון האם טובת הנאה של העובד גדולה יותר מטובת ההנאה של המעסיק".

• "החלטת הוועדה העליונה נסמכה על שני נימוקים בלבד. חזרתיות של הרכיבים וחתימת התובע על הסכם פשרה עם מס הכנסה. משכך, שיקולי הוועדה העליונה לוקים בחסר וכתוצאה מכך החלטתה בטעות יסודה".

• "במקרים בהם דמי הביטוח נקבעים בדיעבד, אין מקום להטיל בגינם קנס על המעסיק אשר דיווח כדין".

(כל ההדגשות אינן במקור).

סוף דבר – התביעה התקבלה, והקנסות בוטלו תוך השתת הוצאות על המל"ל.

כפי שנמסר לנו, המל"ל הגיש ערעור לביה"ד הארצי לעבודה על פסק הדין.

לפרטים נוספים ניתן לפנות לרו"ח אורנה צח-גלרט, מר חיים חיטמן ורו"ח (משפטן) ישי חיבה.