לאחרונה אנו מקבלים פניות מלקוחות, שהגישו בקשה לקבלת מענק השתתפות בהוצאות הקבועות (להלן: "המענק"), כי קיבלו דרישה מרשות המיסים לפירוט ההוצאות הקבועות של העסק, וכי לעמדת רשות המיסים, סכום המענק שהם זכאים לו לא יעלה על סכום ההוצאות הקבועות של העסק.

האומנם???

בפרק ו' בחוק התכנית הכלכלית לסיוע כלכלי (נגיף הקורונה החדש)(הוראת שעה), התש"ף – 2020, מופיע: "מענק סיוע לעסקים בעד השתתפות בהוצאות הקבועות" (להלן: "הוראת השעה"). הפרק  קובע את הכללים לזכאות נישומים שונים במענק בתקופות הזכאות, בהתאם לנוסחה שנקבעה מפורשות בהוראת השעה.

לא נכחיש: כותרתה של הוראת השעה בפרק ו' וכינויי המקדמים בנוסחה לחישוב המענק נוקטים בלשון של "סיוע בעד השתתפות בהוצאות הקבועות" ורומזים כי המענק ניתן בעד השתתפות המדינה בהוצאות הקבועות של הניזוק. אולם, כפי שיובהר בהמשך, הקשר להוצאות הקבועות נשאר בכותרת בלבד (ולכותרות בחקיקה – אין משמעות חוקית, כידוע) ובפועל, בין הנוסחה לחישוב המענק ובין סכום ההוצאות הקבועות של העסק, הקשר מקרי בלבד.

נוסחת מקדם ההשתתפות בהוצאות הקבועות:

ניתוח הנוסחה (בהתעלם מחלקה האחרון הדן בהוצאות שכר – שאינן מענייננו כרגע) מראה כי:

א.ככל שנהפוך במרכיבי התבשיל: שכר, מחזור, תשומות שוטפות, 90% ו (-1), מה שלא נעשה עם הרכיבים – לא נגיע להוצאות קבועות, כלשהן.

ב.לעמדת רשות המיסים, כי המענק בא כדי לפצות על עלויות של "הוצאות קבועות" בלבד, אין כל תימוכין בלשון החקיקה עצמה: ה"הוצאות הקבועות" לא הוגדרו, לא נקבעה רשימה של ההוצאות המהוות "הוצאות קבועות" וחשוב לא פחות – הוראת השעה אינה קובעת תקרה למענק כך שלא יעלה על סכום ההוצאות הקבועות של העסק.

ג.מהנוסחה עולה כי ככל שהעסק עתיר תשומות (לרבות הוצאות קבועות הנכללות בתשומות), סכום "מקדם ההשתתפות בהוצאות הקבועות" שיחושב בנוסחה יהיה נמוך יותר, והמענק יהיה נמוך יותר.

מנגד – ככל שסכום התשומות נמוך יותר, הפיצוי יהא גבוה יותר.

(הכל כמובן במגבלת המכפיל של 30% המופיע בנוסחה).

מניתוח הנוסחה ניתן להסיק כי הנוסחה מחשבת מקדם מסוים של רווחיות וכלל אינה מחשבת את סכום ההוצאות הקבועות.

לו רצה המחוקק לקבוע את סכום ההוצאות הקבועות של העסק בנוסחה, יכול היה פשוט לכפול את סכום התשומות בשיעור מסוים ולא היה נדרש לנוסחה המורכבת שקבע.

סמכות המנהל לסטות מהנוסחה ולהגביל המענק

בהגדרת "מקדם השתתפות בהוצאות קבועות" שבהוראת השעה, נקבע: "… המנהל רשאי לקבוע מקדם אחר לגבי עוסק ….. אם שוכנע כי המקדם לפי פסקה זו אינו משקף את ההוצאות הקבועות של העסק במקרה של אי הפעלת עסק מסוג עיסוקו של העוסק, ובלבד שהמקדם שיקבע לא יעלה על 0.3".

רשות המיסים מפרשת את ההגדרה כמעניקה למנהל את הסמכות להקל או להחמיר, לפי העניין, כלומר, גם להגביל את סכום המענק לסכום הוצאות הקבועות של העסק. לדעתנו, כוונת המחוקק בנוסח זה ברורה, ויש לפרש רק בדרך אחת – כי למנהל ניתנה הסמכות להקל, בלבד!!

נוסיף לעניין זה, כי המחוקק קבע תקרה למענק ההשתתפות בהוצאות הקבועות בסכום של 500,000 ₪ לכל תקופת זכאות. קביעת תקרה נוספת, מן הראוי שתעשה בניסוח ברור ומפורש על ידי המחוקק ולא בניסוח עמום הניתן לפרשנות ונחבא תחת מעטה של רצון להיטיב.

אם רצה המחוקק לקבוע כי סכום המענק לא יעלה על סכום ההוצאות הקבועות של העסק, היה עליו לומר זאת מפורשות וכן להגדיר הוצאות אלו, אולם הוא לא עשה כן, ולפיכך לדעתנו, אין למנהל סמכות לקבוע תקרה נוספת בתוך התקרה 500,000 האמורה.

סטייה מנוסחה הכתובה בחקיקה

• בהלכת פוליטי הידועה קובע ביהמ"ש העליון כי יש ליישם את נוסחת הליניאריות המופיעה בחוק, בלא לסטות ממנה. נזכיר שבמקרה פוליטי – דווקא רשות המיסים נצמדה לנוסחה המתוארת בחוק – מבלי לאפשר סטייה ממנו אף שהנישום הוכיח, שבמקרה שלו יישום הנוסחה כלשונה דווקא אינה נכונה כלכלית. ביהמ"ש מאשר את ההצמדות לנוסחה שקבע החוק: "דחיית עמדת המשיב וקבלת עמדתו של המנהל לפיה אין לסטות מנוסחת החישוב הלינארי תגשים תכליות אלו של יעילות, ודאות ויציבות, שעמדו ביסוד בחירתו של המחוקק ושעומדים ביסודם של דיני המס בכלל". כאמור, בשם היעילות, היציבות והשוויון, בוחר המחוקק בנוסחה ומוותר במקרי הקצה על הדיוק, לטובת הנישום האחד ולרעת הנישום האחר.

• נזכיר את פסה"ד בעניין מדיטרניין (ראו מבזק מס מס' 849 מיום 1.10.2020), שם קובעת ועדת הערר: "במסלולים הירוקים מעבר להשגת התכלית של יציבות וודאות, המטרה היא, מחד – לפצות עסקים בתוך זמן קצר, ומאידך – להגדיל את מעגל העסקים הזכאים לפיצוי….. שיקולים אלו יירדו לטימיון אם נאמץ את עמדת המשיב, הפותחת פתח להתדיינות מורכבת ומסורבלת. מכך בדיוק ביקש המחוקק להימנע כאשר קבע נוסחה אחידה לכלל הניזוקים הזכאים למסלול זה.". פסיקת ועדת הערר אמנם דנה בפיצויי מלחמה בגין נזקי "צוק איתן", אולם, כאמור קביעתה חשובה גם לענייננו.

• ככל שמוצאת רשות המיסים לעצמה סמכות לסטות מלשון החיקוק ומהנוסחה המפורטת בו, תואיל ותסטה גם מן ההנחיה שבחוק, השוללת מעסק שלצערו נפגע כל כך מהקורונה כך שמחזורו היה אפס בתקופה הרלוונטית, ובכל זאת תדאג ליישם עליו את תחשיב המענק שבנוסחה, כך שיקבל פיצוי, ולו חלקי על ההוצאות הקבועות שעליו לשאת, אף ללא מחזור כלל.

לפרטים נוספים ניתן לפנות לרו"ח רונית בר ולרו"ח (משפטן) ישי חיבה, ממשרדנו.

להדפסת המבזק במלואו

שיתוף:

E-mail