לאחרונה פורסם כי ברשות המיסים מבקשים לבחון האם ניתן לייחס למרכזי המחקר והפיתוח (מו"פ) בישראל בעלות כלכלית על נכס בלתי מוחשי (IP).

כידוע, מרכזי מו"פ בישראל מאוגדים באמצעות חברות בנות של חברות רב לאומיות ומדווחים על השירותים שהם מעניקים לחברות האם הזרות על פי שיטת ה- Cost+ בה מובטח רווח קבוע שמבוסס על הוצאות. יישום שיטת הפיצוי ב- Cost+ התקבל ברובו על ידי רשות המיסים והמחלוקות נסבו בעיקר סביב שעור הרווח ולגבי סוג ההוצאות.

בכנס שהתקיים ב- 8 בפברואר 2020 פרסמו ברשות המיסים כי הם שוקלים לשנות את עמדתם למיסוי מרכזי מו"פ בישראל. כלומר, ככל שהמו"פ בישראל משמעותי יותר בפיתוח הנכס הבלתי מוחשי, כך תתאים יותר שיטת חלוקת הרווחיםProfit Split . המשמעות: מעבר מרווח קבוע ונטול סיכון על ההוצאות השנתיות שנע בין 5% ל- 15%, לנגיסה מהרווח של התאגיד הרב-לאומי לטובת רשויות המס בישראל, בהתאם לתרומה של מרכז המו"פ בישראל.

כמו כן, פורסמו מספר קריטריונים שעשויים להעיד על יצירת נכס בלתי מוחשי בישראל: מטה הקבוצה ממוקם בישראל; מרכז המו"פ הישראלי עוסק בפעילויות נוספות, ולא אך ורק במו"פ; מרכז המו"פ נוטל חלק מהסיכונים המשמעותיים בפעילות הפיתוח ופעילות היוצרת תרומה ייחודית ובעלת ערך לקבוצה הרב לאומית.

מנגד, מציינים ברשות המיסים כי ניתן לזהות מקרים מובהקים שאכן מדובר במרכז מו"פ בלבד ללא בעלות כלכלית על נכס בלתי מוחשי וזאת ע"פ הסממנים הבאים: קבלת ההחלטות בנוגע לנכסים הבלתי מוחשיים נעשית על ידי עובדי מטה מחוץ לישראל; מרכז המו"פ המקומי הוקם ביוזמת קבוצה רב לאומית זרה; הוא אינו נושא בסיכונים עסקיים; אין לו את היכולת לממן פעילות המקימה לו בעלות כלכלית על הנכסים הבלתי מוחשיים; אין לו הפסדים צבורים לצרכי מס בגין המו"פ ואין לו פעילות היוצרת תרומה ייחודית ובעלת ערך לקבוצה רב לאומית.

האם המעבר בין השיטות כה פשוט? כיצד קובעים אם למרכז המו"פ בישראל יש או אין פעילות היוצרת תרומה ייחודית ובעלת ערך?

בעניין זה נזכיר את מדריך ה-OECD  שפורסם בחודש יוני 2018 בנושא שיטת חלוקת הרווחים Revised Guidance on the Application of the Transactional Profit Split Method  בו מצוין כי שיטת חלוקת הרווחים או ההפסדים מתאימה כאשר שתי הישויות נושאות בנפרד סיכונים משמעותיים ביחס לפעילות הרב לאומית המשותפת, כאשר סיכונים אלה קשורים זה לזה בקשר הדוק ו/או בקורלציה, עד כדי כך שלא ניתן לבודד את הסיכונים שכל ישות נוטלת באופן נפרד.

הסיכונים הנכללים בתמחור מחירי העברה מוערכים בדרך כלל באמצעות מדדים פיננסיים כמו האם החברה הפסידה כסף מבחינה היסטורית, או שהיא עלולה להפסיד כסף בעתיד.

שינוי שיטת מחירי העברה פירושו התייחסות שונה לחלוטין למרכז מו"פ ומעבר מישות של נותן שרות לחברת האם בעלת הנכס הלא מוחשי, לישות במעמד דומה לחברת האם!!! וזאת לכל הפחות בלקיחת סיכונים עסקיים משותפים, העלולים לשאת או שנשאו הפסדים כבדים עד להבשלת הנכס הבלתי מוחשי ופיתוחו. כמו כן, יש להתייחס לנושאים מאתגרים במיוחד הטמונים ביישום שיטת חלוקת הרווחים וביניהם קושי בגישה למידע וביצוע חישוב נכון של ההכנסות והעלויות הרלוונטיות עבור כל המפעלים הקשורים וזיהוי של הוצאות התפעול הקשורות לעסקאות והקצאתם בין העסקאות לבין פעילויות אחרות של המפעלים הקשורים.

לסיכום, מדיניות זו של רשות המיסים שטרם זכתה לפרסום רשמי, נתונה לפרשנות רחבה ועשויה ליצור חוסר ודאות בחישוב העלויות הצפויות לחברות הרב לאומיות בבחירתן בישראל כמרכזי פיתוח ואף תשנה את כללי המשחק לאקזיטים צפויים כשתוסיף עלויות מס כתוצאה ממכירה לכאורה של IP כלכלי ישראלי וירטואלי.

אנו ממליצים בחום, להיערך מראש למדיניות זו תוך ניתוח מעמיק של כל מקרה לגופו.

לפרטים נוספים ניתן לפנות לרו"ח אייל כרמי, ולשאר חברי המחלקה למיסוי בינלאומי ממשרדנו.