ביטוח לאומי - תקבולי אובדן כושר עבודה מכוח פוליסת פרט, חויבו בדמי ביטוח, אחורנית

ביה"ד האזורי (ב"ל 57880-08-19) דחה ביום 12/4/2022 את תביעתו של רמי עטיה (להלן: המבוטח) וקבע כי תקבולי אובדן כושר עבודה (להלן: אכ"ע) רטרואקטיביים מכוח פוליסת פרט, חויבו בדמי ביטוח כדין.

רקע חוקי ומנהלי

• על פי הלכת מילוא בביה"ד הארצי, הכנסה מתקבולי ביטוח בגין אכ"ע, היא הכנסה ממקור של קצבה לפי סעיף 2(5) לפקודת מס הכנסה.

• פיצוי חודשי מחברת ביטוח עפ"י פוליסת פרט, חייב בדמי ביטוח כהכנסה מקצבה, עפ"י השיעורים שחלים על מבוטח שאינו עובד ואינו עובד עצמאי.

• בהתאם לחוזר ביטוח 1469 מ-15/7/2019 (להלן: החוזר) נקבע לראשונה תהליך בדיקת ניכוי דמי ביטוח מפנסיה/אכ"ע מול חובת תשלום של כל מבוטח. הבדיקה נערכה לגבי שנים 2016 ו-2017. בהתאם לחוזר נקבע, כי מיום פרסומו אין לעשות יותר הבחנה בין קצבה המשתלמת מכוח חיקוק לבין פוליסה פרטית, לעניין החיוב בדמי הביטוח למי שלא נוכו ממנו דמי ביטוח.

• סעיף 363א לחוק משנת 2014 קובע התיישנות של 7 שנים אחורנית, בעניין חיובי דמי ביטוח, מיום שנודע לבטוח הלאומי (להלן: הב"ל) על קיומה של הכנסה החייבת בדמי ביטוח כאמור.

תמצית עובדתית

• המבוטח נפגע ב- 1996 בתאונת דרכים, והחל לקבל תשלומים חודשיים בגין אכ"ע מחב' הביטוח הראל במסגרת פוליסת פרט.

• התשלומים דווחו למס הכנסה החל משנת 2010. הדיווחים נקלטו בב"ל במועד מאוחר יותר והוא לא שילם בגינם דמי ביטוח.

• השתלמה למבוטח קצבת נכות כללית בדרגת אי כושר של 65% בתקופה מ- 30/12/2018 – 31/8/2019.

• המבוטח היה מסווג בב"ל כמי שאינו עובד ואינו עובד עצמאי וככל הנראה שילם מינימום.

• בשנת 2019 חייב הב"ל את המבוטח בגין הכנסותיו מאובדן הכושר בשנים 2016-2017, ובהמשך גם בגין 2018-2019. סכום החיוב הכולל קנסות והצמדות, הגיע כמעט ל-60 אלפי ₪.

טיעוני הצדדים

עיקר טענות המבוטח

• לא נדרש מעולם לשלם דמי ביטוח מאובדן כושר.

• אין עילה חוקית לחיוב אובדן כושר מחברת ביטוח בפוליסה פרטית.

• חבות בדמי ביטוח, אם קיימת, מוטלת על המשלם (כפי שמורה החוק בעניין אכ"ע בידי שכיר).

• הב"ל החל לבדוק תשלומי דמי ביטוח מפוליסת פרט, על פי החוזר לעיל, רק בשנת 2019, כך שלגבי שנים קודמות לא אמור לחול חיוב.

• חלים "דיני ההשתק והמניעות והתנהלות הנתבע (ב"ל) חסרת תום לב".

עיקר טענות הב"ל

• הכנסות בגין אכ"ע חייבות בדמי ביטוח, בין אם ההכנסה נעשתה באופן פרטי, ובין אם נעשתה מכוח חיקוק או הסכם עבודה.

• המבוטח אינו מקבל פנסיה מוקדמת כהגדרתו בסעיף 345ב לחוק, ועל כן חבות דמי הביטוח בגין תקבולי אובדן כושר העבודה שקיבל, מוטלת עליו אישית לפי סעיף 345 לחוק.

• קבלת קצבת נכות בשיעור של 65% לתקופה האמורה, אינה מספקת כדי לפוטרו מחיוב דמי הביטוח בגין אובדן הכושר כאמור.

• משנת 2010 לא שולמו דמי ביטוח מתגמולים שקיבל מחברת הביטוח.

• סעיף 363א לחוק קבע פרק זמן של עד 7 שנים לדרישה או יצירת חיוב למבוטח בגין הכנסות שקיבל בשנים קודמות.

• אכן משנת 2019 החל הב"ל לבחון את אי חיובם של תקבולי אכ"ע לגבי השנים 2016 ואילך, וכך עשה במקרה דנן. הדבר עולה בקנה אחד עם האמור בחוזר.

דיון והחלטה

• הלכת ביה"ד הארצי בעניין מילוא קובעת כי תשלומים בגין אכ"ע הינם בבחינת קצבה לפי סעיף 2(5) לפקודה.

• אין מחלוקת כי על הב"ל כרשות מנהלית, חלים כללי המשפט המנהלי לרבות דיני שיהוי המחייבים את הרשות לפעול במהירות הראויה.

בהלכת מיזל נזכרו התנאים להחלת הדוקטרינה של שיהוי מאיין גבייה:

• יש לבחון אם ניתן להסיק כי הרשות זנחה/וויתרה על החוב.

• האם יש שינוי מצב לרעה של החייב עקב השיהוי.

והכל כפוף לשיקול דעתו של בית הדין.

נקבע כי לא היה "שיהוי" המאיין את דרישת דמי הביטוח ע"י הב"ל, ולא הוכח כי המבוטח שינה מצבו לרעה עקב שיהוי בגביית החוב.

• בהתאם לתעודת עובדת ציבור של ב"ל, על רקע תיקוני חקיקה בשנת 2019, החל תהליך בדיקת תשלום דמי ביטוח בגין הכנסות מפנסיה ואכ"ע.

• המבוטח לא הצביע ולא הוכיח קיומה של מדיניות מצד הב"ל, המלמדת על ויתור על החוב או זניחת גבייתו.

המבוטח חויב בדמי ביטוח רק מהשנים 2016 ואילך, קרי במסגרת התקופה המותרת לחיובים וגביית חובות, על פי כללי ההתיישנות.

התביעה לביטול החיובים נדחתה, וביה"ד המליץ לב"ל שיפעל לביטול קנסות והפרשי הצמדה, ופריסת החוב לתשלום, כפי שמאפשר לו החוק.

לפרטים נוספים ניתן לפנות לרו"ח אורנה צח-גלרט, למר חיים חיטמן ולרו"ח (משפטן) ישי חיבה, ממשרדנו.