ביום 27.4.2008, גזר כב' השופט ירון לוי את דינו של עו"ד יעקב קרקובר – שנתיים מאסר בפועל, שנה מאסר על תנאי וקנס בסך של 240,000 ₪, וזאת בשל עבירותיו על פקודת מס הכנסה, חוק מע"מ וחוק מיסוי מקרקעין.

מר קרקובר שהינו עו"ד המתמחה בתחום המקרקעין למעלה מ- 20 שנים, הורשע בכך שבמשך כ- 4 שנים לא שילם מיסים כחוק והסתיר מקור הכנסה שלם: היותו קבלן, בין היתר, באמצעות עמותה פיקטיבית:"… שלא היתה ולא נבראה, וכל קיומה בדמיונו הפורה של הנאשם". כן ביצע חוזים כוזבים; דיווח כוזב למנהל מיסוי מקרקעין, רישום תקבולים ממכירת דירות כ"פקדון" שאינו חייב במע"מ ובנוסף אי רישום ואי דיווח כלל על חלק מהכנסותיו.

בהתאם לפסק, הנאשם עסק כקבלן אשר רכש קרקע לבדו ודיווח כאילו רכש את הקרקע עם אחרים, במסגרת עמותה, כאשר פיצל כדי ללמד על החומרה הרבה שראה המחוקק בעבירות אלה…" (ההדגשה שלנו-א.א.ח ).

התנהלות שיטתית או מעידה חד- פעמית – שיקול נוסף לחומרא היא העובדה שלא מדובר במעידה חד פעמית אלא שרשרת עבירות שנמשכו כ- 4 שנים. "אין מדובר במעידה חד- פעמית, ואף לא בתקופה קצרה. מדובר בהתנהלות שיטתית, המחייבת תכנון ומחשבה."

סכומי העלמה – ברי, כי ככל שסכום העלמה גבוה יותר תהווה עובדה זו כשיקול להחמרה בעונש. בנוסף, ביהמ"ש נותן משקל ליחס שבין הסכום המועלם לסכום המוצהר, ומחמיר בענישה, ככל הסכום המועלם גבוה יותר ביחס לסכום המדווח. "יש בבחינת היחס בין סכוני העלמה, לבין הכנסה המוצהרת, כדי ללמד על עוצמת תאוות הבצע שהניעה את הנאשם".

הסרת מחדלים – משמעות הסרת מחדלים היא חרטה ותיקון. הלכה פסוקה היא שיש לייחס לה משקל, אולם אין להפריז בו. במקרה דנן, ביהמ"ש עושה הבחנה בין תשלום חוב במישור האזרחי:"מיטיבה את הנזק שנגרם לאוצר המדינה", לבין המישור הפלילי בו "אין בו כדי לרפא לחלוטין את העוול ואת המשמעות האנטי-חברתית של העלמת הכנסה. עוול זה יכול וצריך לקבל תיקונו, רק באמצעות ענישה ממשית מאחרי סורג ובריח". בנוסף, ביהמ"ש לא מתעלם מהעיתוי של הסרת המחדל. לדעתו של כב' השופט "יש בעיתוי המאוחר כדי להקטין עוד יותר את ההתחשבות הראויה בטעם זה."

היות הנאשם עורך דין –  אליבא דכבוד השופט, "אלמלא היה הנאשם עורך דין, ספק רב אם יכול היה להצליח במעשי המרמה וההונאה, בסכומים כה גבוהים, ובמשך תקופה כה ארוכה".

את הסכמי מכירת הדירות לשני ההסכמים: רכישת קרקע ושירותי בניה. על חלק מהכנסותיו ממכירת הדירות לא דיווח כלל וחלק נוסף מההכנסות נרשמו בספרים כאילו היו פיקדונות.

כפי שציינו במבזקים קודמים, יש ונחקרים במקרים מסויימים מעלים את טענת ההסתמכות, לפיה פעלו ע"פ חוות דעת שקיבלו ממומחה בתחום. במקרה דנן, טענת ההסתמכות לפיה הנאשם הסתמך על עצת רואה החשבון שלו אכן נטענה, לגבי חלק מהאישומים, אולם ביהמ"ש לא קיבל את טענה זו.

במסגרת שיקולי הענישה, ביהמ"ש שם לנגד עיניו שלושה פרמטרים: העבירה, העבריין וצורכי השעה. נסקור להלן חלק מהשיקולים:

רמת העבירה – מדובר בעבירות חמורות מסוג פשע שתקרת העונש בגינן גבוהה: "עונש המאסר המירבי המצטבר, בגין כל העבירות בהן הורשע הנאשם, מסתכם ב– 80 שנות מאסר ובקנסות משמעותיים של מיליוני ₪. יש בתקרת העונש המירבי המתואר

השופט מצטט הלכות קודמות לפיהן יש בעצם היות הנאשם עורך דין, שיקול לחומרא: "בתי המשפט פסקו לא אחת כי העובדה שהעבירות בוצעו בידי עורך-דין מהווה סיבה משמעותית להחמרה בעונש, משום שביהמ"ש חייב להביא בחשבון את השפעתה הקשה של התנהגות עורך-דין שסרח על מעמד המקצוע כולו ועל האמון שהציבור נותן בעורכי-דין; בתי המשפט הדגישו כי עורך-דין חייב לשמור, בתוקף תפקידו, על רמה גבוהה במיוחד של התנהגות אישית ועל טוהר מידות" (ראה ת.פ.- יוסף סייג. ונצטט מקטע מהפסיקה: "נישום המגיש במזיד דו"חות כוזבים ע"מ להשתמט מתשלום מס אמת, אחת דינו למאסר. אם זהו הדין כלפי כולי עלמא, הרי לגבי בעלי מקצוע חופשי על אחת כמה וכמה. השכלתם ומעמדם הרם מחייבים התנהגות לדוגמא מצידם ונאמנות יתר לצווי החוק והמוסר גם יחד".

נסיבות אישיות – הנאשם לא פעל מתוך מצוקה כלכלית ולא טען, בשום שלב, כי נזקק לסכומים אותם העלים. לעניין גילו ונסיון חייו של הנאשם סבור כב' השופט "שגילו של הנאשם – שהוא שיקול משמעותי – ונסיון חייו, עומדים לחובתו. הנאשם אינו אדם צעיר לימים, שעדיין לא הספיק לגבש את אישיותו, ולכן מעד, או נגרר על ידי אחרים, או התפתה מחולשת הדעת, או חוסר הבנה."

למותר לציין, כי השיקולים הנ"ל הינם שיקולים העומדים גם לנגד עיניי חברי ועדות הכופר בבואם להחליט האם להיענות לבקשות הכופר או להעביר את התיק לפרקליטות.

לפרטים נוספים ניתן לפנות לאברהם שהבזי, רו"ח (משפטן) ממשרדנו.