בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים בעניינים מנהליים (עע"ם 398/07) פסק כי מכאן ואילך רשות המיסים (להלן – הרשות) חייבת לפרסם את שמות משלמי כופר כסף. מי שהגיש בקשה לכופר כסף לפני יום מתן ההחלטה (23.9.2008) ייהנה מהחיסיון הקיים כיום.

בית המשפט בפסק דינו מכריע בשאלת האיזון הראוי שבין זכותו של נישום לפרטיות ופגיעה בתפקודה של הרשות לבין זכות הציבור לדעת וקובע כי זכותו של הציבור לדעת גוברת על השיקולים האחרים.

בית המשפט קובע למעשה כי כל מידע שבידי הרשות הוא קניינו של הציבור ולפיכך יש מקום לפרסמו לציבור.

נדבך נוסף ומרכזי להכרעת בית המשפט הינה כי פרסום מפורט כגון דא יהווה למעשה כלי מרכזי לפיקוח על תקינות פעולותיה של הרשות, אשר לגישת בית המשפט בידיה נתונות בעניין זה סמכויות רחבות היקף במיוחד, ובשל כך יש לחושפן בצורה מפורטת לביקורתו של הציבור על מנת לאכוף על הרשות שימוש ראוי בסמכויותיה הנרחבות, וכלשון בית המשפט:

"…אכן, לאור השינויים שננקטו על-ידי רשות המסים בשנים האחרונות בנושא מידת פומביותו של הליך הכופר לא ניתן עוד לומר כי מדובר בהליך המתנהל "במחשכים" או כי הציבור נעדר כל יכולת לפקח עליו ולבקרו. יחד עם זאת, ההתפתחויות שתוארו, שהיו ללא ספק חשובות והכרחיות, עדיין אינן מאיינות לטעמי במידה מספקת את החששות בנושא. הן מאפשרות לרשות להמשיך ולפעול תחת מעטה מסוים, גם אם דק, של עמימות, ובפרט, אין בהן כדי להבטיח בצורה מספקת כי החלטות הרשות בנושא מתקבלות בסבירות, באופן שוויוני, בהעדר שרירות או הפליה, ואך ורק בהתאם לאמות-המידה שנקבעו לעניין. מצב זה עלול לטמון בחובו תוצאות קשות – הן למוסד הכופר עצמו והן לאינטרס הציבורי הרחב יותר, ובכלל זאת לאמון הציבור ברשות ובתקינות פעילותה…."הנישום/החשוד חוזר לחדר החקירה ו"מזמר" ולמחרת היום משלם את כל המס הנובע מעניין. ואז לפתע פתאום כרעם ביום בהיר נופלת עליהם : על הנישום/החשוד והיועץ ההחלטה נשוא מבזק זה. יתכן, כי ביום הפתיחה בחקירה לו ידע הנישום ששמו יפורסם בכל מקרה,  לא היה מכוון במעשיו לכופר כסף, לדוגמא – היה שומר על זכות השתיקה ולא מסיר מחדלים.

אין חולק כי דרך עיניו של הנישום/החשוד השינוי מהווה מעין חיקוק הקובע לעבירה עונש חמור מזה שנקבע לה בשעת ביצוע העבירה ועפ"י חוק העונשין אין עונשין למפרע.

לסיום נציין בפני הנישומים, כי בכל בעיה יש הזדמנות, ובמקרה דנא, במידה והראיות בתיק בית המשפט דחה למעשה את עמדתה של הרשות אשר הביעה חשש, שפרסום שמות הנהנים מהסדרי כופר יביא לצמצום מספר הנישומים אשר יבחרו באפיק זה ויוביל לבחירה באפיק של התדיינות עם רשות המיסים בכל המסלולים (הפלילי והאזרחי) בבית המשפט. במידה וחשש זה יתממש יגרמו לדעת הרשות נזקים רבים במספר היבטים, דוגמת ההיבט הציבורי :

• תהיה פגיעה בגבייה מהירה ויעילה, יחסית, של המיסים שלא שולמו נשוא תשלום הכופר, וזאת לאור העובדה כי במקרים רבים התנאי להיענות לבקשת הכופר הוא הסרת המחדל ותשלום המס.
• ייווצר "צוואר בקבוק" בפרקליטויות ובבתי המשפט.
• עלול להיווצר מצב לפיו בפרקליטות יופנו משאבים לתיקים בהם האינטרס הציבורי פחות משמעותי כך לדוגמא יוגש כתב אישום נגד בעל דוכן לממכר פיצוחים עובדה אשר תידחה את מועד הגשת כתב האישום כנגד ארגון פשיעה.

לעניין תחולתה של ההוראה, נראה כי ראוי היה שבית המשפט ייתן "תקופת מעבר" להחלת החלטתו, כך שתחול על תיקים שתפתח בהם חקירה גלויה,לאחר 23.9.2008. טול מקרה, בו בתאריך 1.4.2008, הגיעו חוקרי מס הכנסה לנישום/חשוד והביאוהו לחדרי החקירות. החשוד ביקש וקיבל זכות היוועצות. המייצג סקר בפני הנישום/החשוד את המסלולים הקיימים לפיהם במידה וימצאו ראיות אזי  התיק יכול להסתיים או בכתב אישום שתוצאותיו, בין היתר, האפשרות שכולי עלמא יקראו עליו ועל מעלליו או בכופר כסף – אשר משאירו אנונימי. החשוד המעדיף את האפשרות לפיה יישאר אנונימי, שואל את מייצגו מה צריך לעשות כדי להגדיל את הסיכויים שאכן הרשות תיעתר לבקשתו. המייצג עונה – שיתוף פעולה מלא בחקירה והסרת המחדלים. יהיו גבוליות ובפרקליטות יחליטו לא להגיש כתב אישום, "ירוויח" או "יחסוך" הנישום את סכום הכופר אשר היה מוכן לשלם אילו היה נשאר אנונימי ואת ההשלכות בהליך האזרחי הנובעות מתשלום הכופר דוגמת פתיחת שנים סגורות.

לא זו אף זו, בתיקים בהם הראיות גבוליות, ובכל זאת יוגשו כתבי אישום – יהיו זיכויים, עובדה אשר תגרום לפרקליטות שלא להגיש כתבי אישום במקרים דומים, ולרשות המיסים לא לפתוח כלל בחקירה.

לפרטים נוספים ניתן לפנות לאברהם שהבזי, רו"ח ומשפטן ממשרדנו.