מבזק מס מספר 342 - 18.3.2010

ביום 31.01.2010 ניתן בביהמ"ש המחוזי בפתח תקווה פס"ד של השופטת דניה קרת-מאיר ע"מ 1271/06 פריזט דוד נ' מע"מ פ"ת.

רקע – בשנת 99 ביצע המערער, קבלן שיפוצים במקצועו עסקת קומבינציה, לפיה רכש מחצית משטח קרקע ובתמורה התחייב לתת שירותי בניה למוכרת על חציו השני של השטח. המערער בנה לו ולבני משפחתו בית מגורים, שעומד במוקד הערעור(להלן: "הבית"). שלוש שנים מאוחר יותר, מכר המערער את הבית וקיבל פטור ממס שבח, אולם, מנהל מע"מ קבע שמדובר בעסקה וחייב את המערער במס עסקאות, על החלטה זו הוגש הערעור.

כיון שדובר בקבלן שיפוצים, טען המשיב כי המכירה מהווה מכירה במישור העסקי ולחילופין מדובר בעסקה בעלת אופי מסחרי, קרי, עסקת אקראי.

ביהמ"ש בוחן את העסקה ע"פ המבחנים הידועים לבחינה האם הפעולה מהווה פעולה עסקית החייבת בתשלום מע"מ. נבחנו היקף עסקיו של המערער, מבחן הידע והבקיאות, התדירות, המימון, מבחן טיב הנכס ומבחן הגג- מבחן הנסיבות.

 לפי מבחן הנסיבות "במקרה הנוכחי מביאות באופן חד משמעי למסקנה כי מדובר בפעולה פרטית של המערער" ולא בכובעו כקבלן שיפוצים, כפי שקבע המשיב. לא נדרשו תשומות, לא היו למערער עסקאות אחרות בנקרקעין, הוא אינו מחזיק מלאי מקרקעין, המכירה נעשתה כתוצאה מפרידה של הזוג ולחצים כלכליים, אשתו של המערער היתה מעורבת בתהליך, הזמינה את החיבור לחשמל, מים וטלפון ופרסמה את מכירת הבית, העסקה דווחה ואושרה על ידי שלטונות מס שבח כעסקה פטורה. עוד מוסיף בית המשפט, כי עצם העובדה שיש מקור מימון זר אינה מעידה  אוטומטית על פעולה עסקית, אלא יש לבחון בפועל האם מדובר בהלוואות גישור ולבחון כל מבחן לעומקו. לעניין זה קובע ביהמ"ש:

 " אינני רואה כל דרך על פיה יכול היה המשיב לקבוע מראש, ללא בדיקה, כי דרך המימון מהווה אינדיקציה להיות מכירת הבית פעולה עסקית, וכיצד לא סבר בובליל (המפקח מטעם המשיב, א.א.ח) לאחר שהנתונים הוצגו בפניו שיש בכך כדי לשנות את החלטתו"

גם אם התקיים אחד ממבחני העזר האמורים, אין בהם כדי להפוך את המכירה למכירה עסקית או לעסקת אקראי בעלת אופי מסחרי, יש חשיבות מכרעת למבחן הגג- מבחן הנסיבות.

 לסיכום, פסק הדין הוא תמרור המורה לרשות המיסים לא לקבוע עמדה ע"פ השתייכות הנישום לענף כלכלי מסוים ויש לבחון העסקה ע"פ כל המבחנים, לעומקם.

  לפרטים נוספים ניתן לפנות לרו"ח רונית ועו"ד שלומי לוי ממשרדנו.

ביום 31.01.2010 ניתן בביהמ"ש המחוזי בפתח תקווה פס"ד של השופטת דניה קרת-מאיר ע"מ 1271/06 פריזט דוד נ' מע"מ פ"ת.

רקע – בשנת 99 ביצע המערער, קבלן שיפוצים במקצועו עסקת קומבינציה, לפיה רכש מחצית משטח קרקע ובתמורה התחייב לתת שירותי בניה למוכרת על חציו השני של השטח. המערער בנה לו ולבני משפחתו בית מגורים, שעומד במוקד הערעור(להלן: "הבית"). שלוש שנים מאוחר יותר, מכר המערער את הבית וקיבל פטור ממס שבח, אולם, מנהל מע"מ קבע שמדובר בעסקה וחייב את המערער במס עסקאות, על החלטה זו הוגש הערעור.

כיון שדובר בקבלן שיפוצים, טען המשיב כי המכירה מהווה מכירה במישור העסקי ולחילופין מדובר בעסקה בעלת אופי מסחרי, קרי, עסקת אקראי.

ביהמ"ש בוחן את העסקה ע"פ המבחנים הידועים לבחינה האם הפעולה מהווה פעולה עסקית החייבת בתשלום מע"מ. נבחנו היקף עסקיו של המערער, מבחן הידע והבקיאות, התדירות, המימון, מבחן טיב הנכס ומבחן הגג- מבחן הנסיבות.

 לפי מבחן הנסיבות "במקרה הנוכחי מביאות באופן חד משמעי למסקנה כי מדובר בפעולה פרטית של המערער" ולא בכובעו כקבלן שיפוצים, כפי שקבע המשיב. לא נדרשו תשומות, לא היו למערער עסקאות אחרות בנקרקעין, הוא אינו מחזיק מלאי מקרקעין, המכירה נעשתה כתוצאה מפרידה של הזוג ולחצים כלכליים, אשתו של המערער היתה מעורבת בתהליך, הזמינה את החיבור לחשמל, מים וטלפון ופרסמה את מכירת הבית, העסקה דווחה ואושרה על ידי שלטונות מס שבח כעסקה פטורה. עוד מוסיף בית המשפט, כי עצם העובדה שיש מקור מימון זר אינה מעידה  אוטומטית על פעולה עסקית, אלא יש לבחון בפועל האם מדובר בהלוואות גישור ולבחון כל מבחן לעומקו. לעניין זה קובע ביהמ"ש:

 " אינני רואה כל דרך על פיה יכול היה המשיב לקבוע מראש, ללא בדיקה, כי דרך המימון מהווה אינדיקציה להיות מכירת הבית פעולה עסקית, וכיצד לא סבר בובליל (המפקח מטעם המשיב, א.א.ח) לאחר שהנתונים הוצגו בפניו שיש בכך כדי לשנות את החלטתו"

גם אם התקיים אחד ממבחני העזר האמורים, אין בהם כדי להפוך את המכירה למכירה עסקית או לעסקת אקראי בעלת אופי מסחרי, יש חשיבות מכרעת למבחן הגג- מבחן הנסיבות.

 לסיכום, פסק הדין הוא תמרור המורה לרשות המיסים לא לקבוע עמדה ע"פ השתייכות הנישום לענף כלכלי מסוים ויש לבחון העסקה ע"פ כל המבחנים, לעומקם.

  לפרטים נוספים ניתן לפנות לרו"ח רונית ועו"ד שלומי לוי ממשרדנו.

נניח כי יחיד, תושב ישראל רכש נכס זר בשנת 1999. בשנת 2004 החליט היחיד לעזוב את ישראל וכעבור 5 שנים חזר לישראל במעמד של תושב חוזר ותיק (בהתאם להוראת השעה בתיקון 168).

בשנת 2011 היחיד מעוניין לממש את זכויותיו בנכס הזר, או אז מתעורר סעיף 100א' לפקודה לפיו יש להחיל על הנישום מס יציאה בגין הנכס הזר – האמנם?נזכיר כי סעיף 100א' לפקודה מטיל מס יציאה על נכסיו של יחיד או חברה שחדלו להיות תושבי ישראל. הסעיף בעצם מקים אירוע מס רעיוני לנישום יום לפני ניתוק תושבותו, כאשר הוא יכול לבחור בין תשלום המס במועד בו חדל להיות תושב ישראל לבין דחיית מועד תשלום המס למועד מימוש הנכס בפועל. באם החליט הנישום לדחות את מועד התשלום כאמור, יוטל מס רווח ההון במועד המימוש רק בגין

"חלק הרווח החייב", קרי, הנישום ישלם בישראל מס על רווח הון ריאלי, רק בגין התקופה שמיום רכישת הנכס ועד ליום בו חדל להיות תושב ישראל, בהתאם לחישוב ליניארי.

על אף זאת, נקבע בסעיף, כי אם במועד המימוש מכירת הנכס חייבת בתשלום מס בישראל, ישולם המס המתחייב בשל רווח ההון במועד המימוש, בהתאם להוראות "הרגילות" של חלק ה' לפקודה ולא עפ"י החישוב הליניארי. כך, במקרה שתואר לעיל, מאחר והיחיד חזר להתגורר בישראל הרי שבמועד המימוש הוא לכאורה נופל בגדר ההחרגה ויהא עליו לשלם את המס המתחייב בשל רווח ההון, אלא, מאחר ומדובר בתושב חוזר ותיק הוא יחשב כנישום מוטב ויהיה פטור מתשלום המס האמור, זאת בשל הוראות סעיף 97(ב) לפקודה המעניקות לו פטור ממס על רווח הון למשך 10 שנים מיום שחזר להיות תושב ישראל. כפועל יוצא, הפטור שינתן ליחיד יהיה גורף, בגין כל התקופה בה החזיק בנכס, גם בטרם עזב את ישראל.

בעניין זה רשות המיסים יכולה לטעון כי תכליתו של סעיף מס היציאה הוא מיסוי חלק מרווח ההון כשהנישום המוטב היה עוד תושב ישראל (בשנים 1999-2004), וכי כתושב חוזר ותיק הוא אינו "חייב בתשלום מס" בשל הוראות הפטור כאמור ולכן אינו נופל בגדר ההחרגה שבסעיף 100א(ג). מנגד, ניתן יהיה לטעון כי נישום מוטב חייב בתשלום מס, מאחר וקיימת לו כפיפות למס בישראל, אלא שסעיף 97(ב) מעניק לו הפטור (להרחבה בנושא הכפיפות למס, ראה מבזקנו מס' 175).

בהקשר זה נציין כי בעוד שסעיף 14(א) לפקודה מאפשר לנישום המוטב לבחור לשלם מס על הכנסתו הזכאית לפטור, כולה או חלקה, בסעיף 97(ב) לא מתאפשרת בחירה שכזו- יתכן שאם היה הדבר אפשרי, הדיון בעניינינו היהמתייתר.

סוגיה נוספת העלולה להתעורר היא כאשר הנישום המוטב מממש את הנכס רק כעבור 10.5 שנים מחזרתו לישראל, כך שיהא חייב בתשלום מס מזערי רק על 1/2 שנה מתוך כל תקופת ההחזקה בנכס. האם במקרה זה ישלם הנישום מס עפ"י החישוב הלינארי שבסעיף 100א או שמא יהנה מהפטור וישלם מס עפ"י החישוב הלינארי שבסעיף 97(ב)? לדעתנו במקרה זה מאחר ומכירת הנכס התחייבה בתשלום מס בישראל, ניתן לתמוך בעמדה לפיה ישלם הנישום מס רק בגין התקופה שלאחר תקופת הפטור, כלומר בגין מחצית השנה ביחס לכלל תקופת ההחזקה בנכס.

 לפרטים נוספים ניתן לפנות לרו"ח ועו"ד גדי
אלימי ועו"ד ואתי הלמן – גורלי, ממשרדנו.

בהתאם לסעיף 342 לחוק הביטוח הלאומי, עצמאים ומבוטחים לא שכירים אחרים (כגון: בעל הכנסה מחנות, סטודנט, תושב ישראל בחו"ל) חייבים בתשלום דמי הביטוח בעד עצמם. כאשר מבוטח כאמור מפגר בתשלום דמי הביטוח, שהוא חייב לשלם, עלול הפיגור לגרום להקטנת גמלה המגיעה לו מהמוסד לביטוח לאומי או לשלילתה. זאת, מכוח סעיף 366 לחוק הביטוח הלאומי.  לכן, חשוב להקפיד על תשלום דמי הביטוח במועד.

להלן עיקרי סעיף 366 לחוק הביטוח הלאומי:

כאשר קרה מקרה המזכה בגמלה ובאותו זמן למבוטח קיים חוב בדמי ביטוח שהפיגור בתשלומו הוא בעד תקופה העולה על 12 חודשים,יחולו הכללים הבאים, על מבוטח שצבר פחות מ- 10 שנות ביטוח:

1. בפיגור בתשלום דמי ביטוח עד 18 חודשים – יופחתו 25% מהגמלה.
2. בפיגור בתשלום דמי ביטוח העולה על 18 חודשים ועד 36 חודשים – יופחתו 50% מהגמלה.
3. בפיגור בתשלום דמי ביטוח מעל 36 חודשים – תישלל מלוא הגמלה, לרבות גמלה בעין (לדוגמא: שיקום מקצועי).

כאשר המבוטח צבר מעל 10 שנות ביטוח, יוארכו התקופות האמורות בחודשיים לכל שנה שמעל 10 השנים האמורות, עד 60 חודשים לכל היותר. כלומר,

הארכה מרבית עד 8 שנים לשלילה מלאה של גמלה.

הוראות החוק אינן חלות על גמלאות שונות כמו הטבות סוציאליות, מענקים שונים, קצבת ילדים, גמלת סיעוד, תגמולי מילואים, דמי קבורה ועוד.

סעיף 368 לחוק הביטוח הלאומי מאפשר למבוטח, שחויב בדמי ביטוח, לערוך הסכם תשלומים עם המוסד לביטוח לאומי.

אם המבוטח עורך הסדר, נוצרת זכאות לקבלת גמלה החל מיום עריכת ההסכם,  והוא אינו זכאי לתשלום גמלה רטרואקטיבית. לדוגמה: בגמלאות נכות כללית וזקנה. אי קיום ההסכם מבטל את הזכאות.

באשר לגמלאות בענף ביטוח נפגעי עבודה, פיגור בתשלום דמי ביטוח עלול לשלול מלוא הזכאות של דמי פגיעה וקצבת נכות מעבודה, אף אם המבוטח יסדיר את החוב  לאחר התאונה.

במקרים מסוימים, כאשר עובד עצמאי משלם מקדמות שוטפות של דמי הביטוח באופן סדיר, אך חייב בדמי ביטוח בגין העבר, אם יפגע בעבודה, עלולה להישלל ממנו הגמלה מאחר ולא שילם דמי ביטוח בעד תקופות בהן לא עבד, טרם הפגיעה. זאת, כיוון שתשלום המקדמות השוטפות נזקף על פי החוק על חשבון חובות קודמים.

 מיזם הביטוח הלאומי, של משרד ארצי את חיבה פתרונות מיסוי בע"מ עם רו"ח אורנה צח (גלרט), עומד לרשותכם לייעוץ בנושא האמור.

  נכתב ע"י חיים חיטמן ורו"ח אורנה צח (גלרט)