ביה"ד האזורי לעבודה (ב"ל 49793-07-16) קיבל ביום 24 בנובמבר 2019 את תביעתו של דויד לוי (להלן: המבוטח) וקבע כי חרף הפערים הגבוהים בין שכרו נטו בתלושי השכר, לבין ההעברה החודשית לבנק בגין שכרו נטו במועד תשלום המשכורת, דמי הפגיעה ישולמו לו לפי הדיווחים בתלושי השכר ולא לפי ההפקדות בחשבון הבנק. זאת, לאחר שהוכח בבית הדין שתלושי השכר משקפים את התשלומים ששולמו בפועל, גם בהמחאות במועדים שונים.

רקע חוקי
לפי סעיף 97(א) לחוק הביטוח הלאומי:
דמי פגיעה ליום הם שלושה רבעים משכר עבודתו הרגיל של המבוטח, אך לא יותר מ-75% מסכום השווה לסכום הבסיסי כפול 5 כשהוא מחולק ב-30 (1,111 ₪ ליום, נכון ל- 12/2019).
לפי סעיף 98 לחוק הביטוח הלאומי:
שכר העבודה הרגיל, לעניין סעיף 97, הוא הסכום המתקבל מחלוקת הכנסת המבוטח, ברבע השנה שקדם ליום שבעדו מגיעים לראשונה דמי פגיעה, בתשעים.
הכנסה לעניין מבוטח שהוא עובד שכיר – היא ההכנסה שממנה מגיעים דמי ביטוח.
לפי סעיף 298(א) לחוק הביטוח הלאומי:
כל תביעה לגמלה תתברר בידי פקיד התביעות והוא יחליט אם תינתן הגמלה ובאיזו מידה תינתן.

תמצית עובדתית

• המבוטח שימש כשכיר בחברה בבעלות משותפת בחלקים שווים עם אחר. החברה מחזיקה ומפעילה מוסך רכב.

• ביום 7/7/2015 נפגע בתאונת אופנוע בתחומי המוסך, ועקב התאונה לא היה כשיר לעבוד כ-3 שבועות.

• ביום 1/11/2015 הכיר המוסד לביטוח לאומי (להלן: המל"ל) באירוע, כתאונת עבודה.

• על אף שבתלושי השכר צוין שכר ע"ס 30,205 ₪ ברוטו (18,281 ₪ נטו), הגמלה שולמה לו לפי השכר שהופקד בבנק, לפי בסיס שכר של 8,500 ₪ לחודש (נטו – בחישוב לברוטו).

• ביום 28/5/2016 שלח המל"ל מכתב למבוטח ובו נכתב: "הבסיס לחישוב הגמלה נקבע לפי השכר שהופקד בחשבון הבנק. קיים שוני בין הדיווחים בתלושי השכר לבין ההפקדות בחשבון הבנק. המשיכות במזומן לצורך קיום אינם ניתנים לחישוב הבסיס…"

טיעוני המבוטח

• זה שנים, שהוא מקבל שכר יותר גבוה משותפו, עקב הסמכתו כמנהל מוסך ובעל התעודה.

  אמנם שניהם מקבלים מדי חודש העברה בנקאית ע"ח שכר בסך 8,500 ₪, ואולם הוא מקבל את היתרה בהמחאות מאוחרות ולא סדירות (שנפדו למזומן) והללו מופיעות באופן מסודר בכרטיס החו"ז שלו.

• לטענתו, חלק הארי של השכר נטו נמשך בעיקר בהתאם לתזרים המזומנים של החברה.

• הוצגו כאמור תלושים, וכן טופסי 106 של השנים שקדמו, והללו שקפו שכר מבוטח גבוה הרבה יותר מזה שקבע המל"ל כבסיס לגמלה, כאמור.

• המבוטח טוען שאין זה מעניינו של המל"ל כיצד הוא מושך את שכרו, כל עוד המשכורת שלו מדווחת כדין, ומשולמים למל"ל מלוא דמי הביטוח על פי המשכורת המדווחת כדין.

טענות המל"ל

• המבוטח לא הציג ראיות לתשלום 30,000 ₪ כשכר.

• סכום ההפקדה בבנק תחת הכותרת "משכורת" עמד ע"ס 8,500 ₪.

• משיכות המזומן הנטענות לא הוכחו ובכל מקרה אינם ניתנים לחישוב הבסיס.

• המבוטח קיבל את מלוא הגמלאות המגיעות לו בהתאם לתשלום השכר שקיבל בפועל ולא בהתאם לדיווח עלום שאין לו בסיס.

• "אין כל תימוכין לדיווח התובע לרשויות השונות, לרבות לנתבע (המל"ל – הביאור שלנו) אודות גובה הכנסתו בפועל מלבד אסמכתא של הפקדת המשכורת בסך של 8,500 ₪. ולכן דיווח לשכר של 30,000 ₪ ללא כל ראיה, אינו יכול להיות דיווח שנעשה כדין ואינו יכול להיחשב כהכנסה ממנה מגיעים דמי ביטוח. נטל ההוכחה בנדון עומד על כתפי התובע".

הדיון המשפטי

• ככלל, פקיד התביעות של המל"ל לומד על הכנסתו הרגילה של מבוטח מתלושי השכר, אשר בד"כ משקפים את הכנסתו בפועל טרם הפגיעה.

• ביה"ד מזכיר את ההלכה הפסוקה מפס"ד סדיק (פברואר 2002), לפיה תכלית תשלום גמלה לנפגע בעבודה היא לשמור על הכנסתו כשזו נפגעה עקב הפגיעה בעבודה, וכי הגשמת תכלית זו מחייבת תשלום גמלה על בסיס ההכנסה האמיתית שהייתה לנפגע ערב הפגיעה, עובר לפגיעתו.

• תצהיר המבוטח בדבר אופן פיצול התקבולים שקיבל מהחברה בגין שכרו, לא נסתר.

• עדותם של מנהלת החשבונות בחברה ושותפו, תמכו בגרסתו ואף הן לא נסתרו.

• עיון בכרטסת מעלה כי בכל אחד מהחודשים שקדמו לפגיעה היו מעבר להעברה הבנקאית בסך 8,500 ₪ כאמור, גם סכומים גבוהים שנרשמו כחובה בכרטיסו עקב משיכה בהמחאות.

• כל העדים העידו כי לא היו מעולם משיכות במזומן אלא רק בהמחאות, שנפדו למזומן.

• מחומר הראיות שוכנע ביה"ד כי סכומי המשיכות האמורים, משקפים את השכר נטו שקיבל המבוטח, הן באמצעות העברה בנקאית והן באמצעות תשלום בהמחאות במועדים שונים בהתאם לצורכי החברה ותזרים המזומנים.

• ביה"ד מגיע למסקנה כי תלושי השכר אכן משקפים את התשלומים ששולמו למבוטח, ללא קשר לתאונה.

פסק הדין
ביה"ד קבע כי המבוטח הרים את הנטל להוכיח כי הנתונים הכספיים שהופיעו בנספחים לתיק מהווים שכר ששולם לו, וכי אין מדובר בנתונים פיקטיביים.
התביעה נתקבלה, המל"ל חויב לשלם את גמלת הפגיעה בעבודה לפי תלושי השכר, ואף חויב בהוצאות משפט.

בשולי הדברים
אין וודאות כי גם אם לא היה מוכח שמלוא סכומי הנטו על פי התלושים נמשכו בפועל ע"י המבוטח מהחברה, בדרכים שונות – הייתה הקביעה השיפוטית, זהה.
לא מן הנמנע כי במצב כזה – הייתה התביעה נדחית.

לפרטים נוספים ניתן לפנות לרו"ח אורנה צח-גלרט, מר חיים חיטמן ורו"ח (משפטן) ישי חיבה.