לאחרונה ניתן פסק דין בעניין פלוני (ע"מ 8944-06-09) אשר דן באפשרויות גביית חוב מס של המוריש מאת היורש. נציין כבר כאן כי פסק הדין מפרט קשת רחבה של עובדות וניתוחים אשר קצרה היריעה מלפרטן ולפיכך בחרנו להתייחס רק לרלוונטיות שבהן, לטעמנו: המוריש מכר בשנת 1995 מניות בחברה פלונית לאחיו, תמורת המכירה נתקבלה בחלקה במזומן ובחלקה בנכס נדל"ן (קניון).

פסק הדין, פרט לעניין המרכזי של סוגיית ההתיישנות, מאפשר הצצה ופומביות להסדרי שומה אשר נערכים ע"י רשות המיסים: בהקשר זה המוריש הגיע להסכם שומות עם רשות המיסים לפיו תשלום המס בגין רכיב התמורה שאינו במזומן ידחה ל – 8 עד 10 שנים (לשנים 2003-2005)!!!

ולא זו בלבד אלא שעל פי אישור נציבות מקדמי שהתקבל, נקבע כי חוב המס העתידי לא ישא ריבית, ובמידה ומימוש הנכס יהיה בפחות מערכו הצמוד – ישקלו גם הפחתת הפרשי הצמדה !!!

נאיר ונעיר כבר כאן כי כרשות ציבורית, על רשות המיסים לפעול בצורה אחידה בין הנישומים ולאפשר בכל מקרה בו תמורה מתקבלת שלא במזומן, את דחיית תשלום המס לתקופות ובתנאים וכגון אלו (כל עוד לא הומרה תמורה זו למזומן). 

ולסוגיה העיקרית בפסק: חוב המס הדחוי, לא שודר למחשבי שע"מ, ולאור הדחייה הארוכה לא בוצעה גביית החוב ע"י רשות המיסים כמו גם תשלומו ע"י המוריש. בשנת 2000 נפטר המוריש.

הסוגיה צצה לאור ביקורת בתיקו של היורש במהלך שנת 2009, וכך בשנה זו הוצאה "הודעת שומה" בגין שנת המס 1995 אשר על פיה קיים חוב מס של כ – 32 מיליון ₪ וקנסות.

חלק מהיורשים הגיעו להסדר עם פקיד השומה ושילמו את המס הקבוע בהסדר ואילו היורש דנן ביקש בכל דרך להתנער מחובו זה.

בסופו של יום קובע בית המשפט כי אין לו ליורש כל אפשרות להתנער מחוב זה ועליו לשאת בתשלומו. נראה כי ביסוד החלטתו של בית המשפט עמדו בעיקר העובדות הבאות:

• אין המדובר בשומה שנעשתה למוריש אחר פטירתו אלא בשומה שנעשתה לפני פטירתו. חוב המס היה חלוט ורק הליכי גבייתו נדחו.
• במסגרת הסכם השומה שנחתם עם המוריש, נקבע מפורשות כי חוב המס הנדחה יחול גם על יורשי המוריש והללו היו מודעים לכך. 
• את חוב המס הדחוי ניתן היה להתחיל לגבות לפי הסכם השומה משנת 2003. ניסיונות הגבייה של פקיד השומה בשנת 2009, הינם בתוך תקופת ההתיישנות (בהתאם לסעיף 6 לחוק ההתיישנות, תשי"ח-1958) בעניין תביעת חוב אזרחי חלוט. אין מדובר כלל בתקופות הרלוונטיות להליכי שומה.

יכול ואם אחת מהנסיבות המצוינות לעיל לא היתה מתקיימת, יתכן ופקיד השומה היה מתקשה להשלים את הליך הגבייה.

כמו כן יתכן וככל שחלפו 7 שנים ממועד תחילת אפשרות גביית החוב ופקיד השומה – לא החל בפעולות לגבייתו, תעמוד לחייב טענת ההתיישנות הכללית.

אין ספק שבמאזני בית המשפט, התרשלותו של פקיד השומה נדחתה בפני חוסר תום הלב של היורש. יתכן שבנסיבות אחרות יטו המאזניים דווקא לטובת הנישום.

דומה הדבר לקבוע בפסיקה בעניין אחר אשר נתנה ע"י בית המשפט העליון (רע"א 187/05 נסייר נ' עירית נצרת עילית) במסגרתה קבע בית המשפט כי חוב ארנונה ואפילו שאין בגינו מחלוקת ואשר חלפו 7 שנים במסגרתן לא נעשתה כל פעולה ע"י העירייה שיש בה כדי לעצור את מירוץ ההתיישנות, התיישן ואין אפשרות לגבותו.

לפרטים נוספים, ניתן לפנות לרו"ח (משפטן) ישי כהן ולרו"ח (משפטן) ישי חיבה, ממשרדנו.