זכאותה של חברה משפחתית ליהנות מהקלות המס השמורות ליחיד, נדונה במספר פסקי דין בעבר.
כך לדוגמא, בפס"ד "נטע עצמון" (עמ"ה 19/94) קבע בית המשפט כי יש לתת פטור ממס לנישום מייצג בחברה משפחתית על דמי שכירות מדירה למגורים שבבעלותה, לפי "הוראת השעה", פטור מופנה ליחידים.
בעניין פלזנשטיין (ע"א 306/88) קבע בית המשפט העליון כי על הכנסותיה של חברה משפחתית יוטל היטל שהוטל בעבר על יחידים בעלי הכנסות גבוהות.
לעומת זאת, בעניין תל-און אחזקות (ו"ע 1346-08) נדונה שאלת זכאותה של חברה משפחתית לפטור ממס במכירת דירת מגורים מזכה לפי סעיף 49ב(1) לחוק מיסוי מקרקעין (להלן: "החוק"), כאשר נפסק ע"י הוועדה כי כוונת המחוקק הייתה שלא להעניק זכאות לקבלת פטור ממס של "דירת מגורים מזכה" בגין מכירת דירת מגורים שבבעלותה של חברה שקופה/משפחתית.
בשבוע שעבר, ניתנה בבית המשפט העליון הלכת מומב השקעות בע"מ (להלן: "החברה") (ע"א 703/13) אשר דנה בשאלת זכאותה של חברה משפחתית לפטור ממס במכירת דירת מגורים מזכה מכח סעיף 6 לחוק מיסוי מקרקעין (הגדלת ההיצע של דירות מגורים – הוראת שעה) התשע"א – 2011 (להלן: "הוראת השעה").
(ראו ניתוח פסק הדין בערכאה הקודמת במבזק 481).
בית המשפט העליון ניתח הן את סעיף 64א לפקודת מס הכנסה (להלן: "הפקודה") והן את הוראת השעה וקבע כי החברה, אינה זכאית לפטור ממס במכירה דירת מגורים מזכה וזאת לאור שלושה נימוקים עיקריים:
1. דרישת הבעלות או החכירה של יחיד להבדיל מאשר בידי כל גוף משפטי אחר, משרתת באופן ישיר את התכלית של שימוש הצורך הפרטי של התא המשפחתי, זוהי דרישה קניינית מובהקת שנועדה להבטיח עד כמה שאפשר, שהדירה אכן נמכרה לצורך פרטי של התא המשפחתי ולא כמימוש "רגיל" של נכס מקרקעין. על דרישת הבעלות (הקניינית) בנכס, לא ניתן להתגבר באמצעות הוראות סעיף 64א אשר ממוקדות ב"נישום" שהוא חברה שחל עליה דין החברות הכללי וסעיף 64א לפקודה לא מסיר כליל את מסך ההתאגדות בינה לבין יחיד וניסיון התגברות על דרישת הבעלות של יחיד באמצעות הסדר המס החל על חברה משפחתית – סותר את התכלית הסוציאלית שלשמה נקבעה דרישה זו מלכתחילה.
2. "הצינור" המחבר בין השבח לבין הפקודה נמצא בסעיף 48ב(א) לחוק אשר קובע כי "לעניין שיעורי המס והזיכויים ממנו יראו את השבח… כחלק מההכנסה החייבת בשנת המס שבה נעשתה המכירה" (ההדגשה אינה במקור).
המשמעות היא שכל שאר העניינים הרלוונטיים בחישוב המס כגון; ניכויים, קיזוזים ופטורים – ממצים עצמם בתחומו של החוק בלבד. אי לכך, ברגע המעבר לפקודה, ובמקרה זה – הפיכתה של הכנסה החייבת של החברה המשפחתית משבח, להכנסתו של הנישום מכח סעיף 64א לפקודה – מנוטרלת ההכנסה החייבת שמבוססת על השבח מהאפשרות להחיל עליה פטורים השייכים לחוק ולכן לא ניתן לנצל פטור ממס שבח, מכח סעיף 6 להוראת השעה – בהעדר "צינור" אחר המחבר בין החוק לפקודה.
3. גם בהוראת השעה עצמה, ניתן להשוות בין סעיף 5 העוסק בהפחתת שיעור מס השבח לגבי קרקע המיועדת לבניית דירת מגורים, אשר שם נכתב במפורש ש"יחיד" לעניין זה – לרבות חברה משפחתית, לבין סעיף 6 שבו עסקינן, שלא ביקש להחיל את הביטוי "יחיד" גם על חברה משפחתית.
ולאור העובדה שאין כל עדות בפרוטוקולים אשר קדמו לחקיקת הוראת השעה, בדבר הכוונה להחיל את הסעיף גם על חברה משפחתית, הרי שהפטור במכירת דירת מגורים מזכה מכח סעיף 6 להוראת השעה – לא נועד לחול על חברה משפחתית.
נציין בנוסף, כי על אף שנושא זה עתיד היה להיות מוסדר במסגרת סעיף 64א1 לפקודה העוסקת בחברה שקופה, טרם נכנס לתוקף הסעיף הנ"ל.
גם תיקון 197 לפקודה אשר תיקן את סעיף 64א, אינו מסייע במתן הפטור האמור בחברה משפחתית.

לפרטים נוספים ניתן לפנות לעו"ד ורו"ח אהרון צ'יסמדיה, ממשרדנו.