ביום 8 בפברואר 2016 דחה ביה"ד האזורי לעבודה (ב"ל 54328-12-14, 26120-05-14) את תביעתם של בני הזוג גיא לבטל את החלטת המוסד לביטוח לאומי (להלן: "המל"ל") שעל פיה הם חוייבו בדמי ביטוח כעובדים עצמאיים למרות שדווח עליהם למל"ל כעובדים שכירים.
רקע
על פי הוראות שפרסם המל"ל בפברואר 2009, כאשר בעל השליטה מדווח על משכורת כשכיר בחברה בשליטתו, והחברה לא משלמת דמי ביטוח למוסד לביטוח לאומי באופן עקבי, ממושך ושיטתי, המוסד לביטוח לאומי רשאי לשנות את מעמדו של בעל השליטה לעצמאי ולגבות ממנו חובות בגין משכורתו, כאילו הוא היה עצמאי לגביה. הנחיה זו אושרה ביום 15.8.2010 בבית הדין האזורי לעבודה באר שבע (2725/09), וקיבלה תוקף מחייב בבית הדין הארצי ביום 12.7.2012 (יוסף מזוז נגד המוסד לביטוח לאומי עב"ל 41787-10-10).
בפועל, בעל השליטה מקבל התראה לפני שינוי המעמד, ואם אינו מסדיר את חוב החברה, המוסד לביטוח לאומי משנה את מעמדו לעצמאי.
תמצית עובדתית
- ד"ר צבי גיא (המבוטח) ובת זוגו ד"ר מריה גיא (המבוטחת) הם רופאי שיניים במקצועם. המבוטח שימש כדירקטור ובעל מניות בחברה שניהלה מרפאת שיניים והעסיקה 40 עובדים. החברה העניקה שרותים לעיריות ולמועצות מקומיות באזור הדרום.
- החל ממועד הקמת החברה, החברה ערכה יותר מעשרה הסדרי תשלומים מול המל"ל ולא קיימה אותם.
- המל"ל שלח למבוטח מכתב התראה לפני שינוי מעמדו לעובד עצמאי, מאחר והחברה לא שילמה באופן עקבי את דמי הביטוח, ואי תשלום דמי הביטוח מקנה למל"ל את מלוא הזכות לשנות את מעמדו לעובד עצמאי.
- המל"ל שלח למבוטחת מכתב לפיו שונה מעמדה לעובדת עצמאית, כיוון שהמל"ל ראה במבוטחת בעלת שליטה בעקיפין בחברה. המבוטח טען שהוא היה שכיר וביצע עבודות כמו שאר רופאי החברה. המבוטחת טוענת שהועסקה בחברה בטיפולים אורתודנטיים.
- המבוטחים טענו בעיקר לאישיות משפטית נפרדת ושהם עונים על מבחני הפסיקה ביחס למעמדם כעובדים שכירים לפי הלכת גרוסקופף.
- המל"ל טען כי המבוטח היה בעל מניות יחיד, דירקטור ומנהל החברה ומאחר שלא שולמו דמי ביטוח הוחלט לשנות מעמדו לעצמאי. המל"ל הוסיף כי המבוטח ניצל לרעה את החברה כאישיות משפטית נפרדת ועל כן יש להרים את מסך ההתאגדות.
פסיקת ביה"ד
- ביה"ד קובע כי אין כאן כלל סוגית הרמת מסך, וכי המל"ל אינו דורש לייחס את חובות החברה למבוטחים אלא מבקש לראות במבוטחים עובדים עצמאיים:
1. מאז הקמת החברה לא שולמו דמי ביטוח בצורה מסודרת, גם כאשר החברה היתה ריווחית.
2. החברה המשיכה להעסיק עובדים גם כשהיו לה חובות כבדים.
3. המבוטח היה בעבר עצמאי וגם אז לא שילם דמי ביטוח.
4. טופסי 106 אינם משקפים את התשלומים האמיתיים ששולמו עבור המבוטח כי דמי הביטוח לא הועברו למל"ל.
5. מעמדו של אדם כעובד שכיר אמור להיבדק מבחינה מהותית ביחוד כאשר מדובר בבעל שליטה. ניתוח הלכת גרוסקופף מביא למסקנה שיש למסקנה שיש לסווג את המבוטחים כעצמאיים – לא היה להם חוזה בכתב, לא הוצגו פנקסי חופשה ויומני נוכחות ולא שולמו דמי ביטוח בגינם. לא ברור מה היתה הכנסתם משום שדוחות 106 שהוצגו התבררו כלא נכונים. - גם אשת המבוטח שאינה בעלת מניות נחשבת כבעלת שליטה בין השאר על פי קביעת סעיף 32(9)(א)(1) לפקודה, זאת משום שבעלה מחזיק בכל מניות החברה.
- בסיכום, נדחתה תביעת המבוטחים, ואושררה קביעת המל"ל כי יש לראותם כעצמאים ולחייבם בדמי ביטוח לאומי ובדמי ביטוח בריאות, על הכנסותיהם מהחברה, כעצמאים.
לפרטים נוספים ניתן לפנות לרו"ח אורנה צח-גלרט, מר חיים חיטמן ורו"ח (משפטן) ישי חיבה.
