בתקופה בה מדד המחירים לצרכן הינו שלילי, נשאלת השאלה כיצד יש להתייחס להקטנת יתרת הלוואה בעקבות הפרשי הצמדה שליליים, מהיבטי מע"מ. (במבזק זה נתעלם מענין הריבית המתווספת לעיתים בהלוואות, זאת תחת ההנחה שמתקיימים התנאים לחיוב בהפרשי הצמדה בלבד, ללא ריבית).

טול לדוגמה הלוואה צמודת מדד, שבגינה בשנת 2002 נרשמו הכנסות מהפרשי הצמדה, אשר חויבו במע"מ. בשנת 2003 ועד ליום כתיבת מסמך זה, ירד המדד ב- 1.76%, כך שיתרת החוב הצמודה נשחקה.

ישנן שתי דרכי פעולה אפשריות –

1. על פי הגישה הראשונה, יש להקטין את ההכנסות מהפרשי הצמדה אשר נרשמו בעבר. בצורה זו יש, במקרה של מדד שלילי, להוציא חשבונית מס זיכוי עד לגובה סכומי הפרשי ההצמדה אשר נרשמו בעבר, ובגינם שולם מס עסקאות, זאת בהתאם להוראות תקנה 23א' להוראות מס הכנסה (ניהול פנקסי חשבונות)(מספר 2) התשל"ג 1973.

2. על פי הגישה השניה, יש לראות בהפרשי ההצמדה שנצברו בספרים כחלק מיתרת הפתיחה של קרן ההלוואה, ולפיכך אין להקטין את יתרת "הקרן" עקב ירידת מדד.

לגישתנו, וכדי למנוע מצב בו יושת כפל מס על העוסק, ניתן לתמוך בגישה הראשונה, לפיה יש להקטין, בדרך של חשבונית זיכוי, את ההלוואה, עד לגובה ההכנסה אשר נרשמה בגינה, שמקורה בהפרשי הצמדה.

נציין כי מבחינה פרקטית, ובמקרים בהם הסכומים לגביהם ניתן להוציא חשבונית זיכוי אינם מהותיים, נראה שרשויות מע"מ יאפשרו התחשבות בירידת מדד זו בחישוב הפרשי ההצמדה העתידיים, חלף הוצאת חשבונית זיכוי "זניחה" שוטפת.