מבזק מס מספר 570 - 12.11.2014

ביום 2 בנובמבר 2014 ניתן בביהמ"ש המחוזי פס"ד בעניין פישביין (ע"מ 6283-10-12). בקליפת האגוז יתואר כי פסה"ד דן בעסקה למכירת מניות של שתי חברות ע"י שני בעלי מניותיהן לצד ג' כאשר טרם ה- closing  בעסקת המכר משכו המערער ושותפו בעל המניות האחר, את רווחי החברות כדיבידנדים. ביהמ"ש נדרש לשאלת מהותם של תשלומים אלה, האם דיבידנדים כטענת המערער, או שמא חלק מתמורת מכר המניות כעמדת פקיד השומה.

המערער ושותפו היו בעלי מניות בחלקים שווים בשתי חברות, שפעלו במשך שנים רבות וצברו רווחים, שלא חולקו כדיבידנדים לבעלי המניות, אלא שימשו לפיתוח המפעל. לפיכך, עובר לעסקת מכירת המניות, לא נותרו בחברות די מזומנים לחלוקת העודפים כדיבידנד.

ביום 15.10.2007 נחתם הסכם למכירת מניות החברות לחברה הרוכשת. במסגרת העסקה נמכרו כל מניות השותף ומחצית ממניות המערער. כן ניתנה לרוכשת ע"י המערער אופציה לרכוש את יתרת מניותיו, אופציה שמומשה ב-2009.

יום סגירת העסקהclosing date) ) היה ביום 4.12.2007. עוד סוכם, כי המוכרים ימשכו מהחברות את העודפים שנצמחו בהן לאורך השנים כדיבידנדים. החלטה בדבר חלוקת הדיבידנדים כאמור נתקבלה לפני יום הסגירה, והיום הקובע לחלוקה היה 2.12.2007.

כיוון שבחברות לא היו די מזומנים לתשלום הדיבידנד, סוכם כי הרוכשת תלווה לחברות את הסכומים הנדרשים לתשלום הדיבידנד. חלק מסכומי הדיבידנד שהוכרז כאמור, שולמו למוכרים בפועל לשיעורין, במועד מאוחר יותר.

ביהמ"ש קובע כי יש לסווג את הסכומים, שקיבל המערער כדיבידנד במסגרת העסקה, כתמורה עבור המניות, כשהוא בוחן את מהות העסקה ונסמך בעיקר על הטענות שלהלן:

• יש לבחון את העסקה במבט כולל של כל התמורות שנקבעו במסגרת הסכם המכירה. ההחלטה על חלוקת הדיבידנדים ומתן ההלוואה היתה חלק בלתי נפרד מהסכם המכירה ונקבעה בהסכמת הרוכשת.
• ההחלטה על החלוקה התקבלה לאחר חתימת הסכם המכר.
• הדיבידנדים ששולמו מומנו בהלוואות שנתנה הרוכשת לחברות הנרכשות במסגרת עסקת הרכישה.
• שומות שהוצאו לשותף השני (בהן ראו בדיבידנדים תמורה נוספת) ולחברות (נשללו  הוצאות מימון על ההלוואות ששימשו למימון הדיבידנדים), התקבלו ללא השגה או ערעור.
• לא הוגש למשיב או לביהמ"ש חישוב רר"ל ע"י המערער, וביהמ"ש הסתמך על חישוב שערך פקיד השומה – לפי חלופת המס.

בסופו של דבר נדחה ערעור הנישום וכל סכומי הדיבידנד נחשבו כחלק מתמורת המכר.

הערות והארות:

ראשית נעיר כי אין חולק כי בעסקת רווח הון, יום העסקה הינו יום הסגירה ולא יום חתימת החוזה,  כך שהיסמכות על הכרונולוגיה המתוארת לעייל, כסימוכין לשלילת הדיבידנד, נראית לנו לא לגיטימית.

שנית – מהלשון הכתובה של פסק הדין נראה כי בחישוב הרר"ל בחלופת המס שבוצע ע"י פקיד השומה, הוא סכם את ההכנסה החייבת נטו בתקופה הרלוונטית, וממנה גרע סכומי דיבידנד שחולקו בשנת 2007.

ותמהנו:  הרי זהו הדיבידנד שביהמ"ש קובע שאינו דיבידנד אלא חלק מתמורת רווח ההון ?!

שלישית – אמנם ברגיל ובהנחה כי יש דמיון בין הרר"ל החשבונאי למיסויי, ישנה אדישות ביןחלוקת דיבידנד לפני אירוע מכר מניות לבין הימנעות מחלוקהו ומכירת המניות על העודפים הצבורים.ואולם שקילות זו נכונה לגבי רר"לים

שנצמחו מיום 1.1.2003 בלבד,  בעוד שלגבי הללו שנצברו בתקופה 1996-2002, המס על רר"ל הינו מטיב – 10% בלבד, ואילו על רווחים שנצמחו לפני 1996, אין הטבת רר"ל כלל.

בכל אופן ואף כי לא ברור בדיוק מה היה חישוב הרר"ל במקרה שלנו, הרי ברי כי קבלת תחשיבי הרר"ל של פקיד השומה הרעה מאוד את חבות המס של המערער, ביחס למצב בו היה נחשב חלק מהסכום  כבידנד ולא תמורת רווח הון.

רביעית – לדעתנו, התערבות ביהמ"ש בסיווג הדיבידנדים כתמורה עבור המניות הינה מרחיקת לכת ומתעלמת מהמהות הכלכלית ומזכותו של הנישום לתכנן את העסקה גם לצורכי מס באופן לגיטימי. לנישום הזכות להחליט לחלק דיבידנדים עובר למכירת המניות או למכור המניות עם הרווחים שנצמחו בה, כפי שהיתה בידו הזכות להחליט אם למכור נכסים אגב פרוק חברה או במהלך הפירוק, כתכנון מס לגיטימי.

וכי תשלל מנישום הזכות לבחור בין למכור נכסי חברה במסגרת החברה ולאחר מכן לחלק דיבידנד לבין לפרק ראשית את החברה, ולהעביר רכושה לרבות מקרקעיה לידיו אישית, ולאחר מכן למכור אותם בשיעורי מס של יחיד?

אדרבא, בעקבות הרפורמה קובע סעיף 94ב לפקודה כי יש שקילות מיסויית בין חלוקת דיבידנד לבין מכירת מניות על הרווח הצבור ללא חלוקתו, וכך חוקק. לחלופין יכול היה המחוקק לקבוע כי כל חלוקה תחשב כחלק מתמורת מכר המניות.

וראה לעניין זה – סעיף 94ג בו קבע המחוקק במפורש כסעיף אנטי תכנוני כי דיבידנדים שחולקו בשנתיים שקדמו למכירת המניות, יווספו לתמורת המכר, עד גובה הפסד ההון, לו נצמח במכירה.

אנו מאמינים כי נסיבות סביבתיות הן שהשפיעו על ביהמ"ש לקבוע מה שקבע, אף כי לא בצדק לטעמנו – מועד הכרזת החלוקה, אי מתן תחשיבי רר"ל, והימנעות בעל המניות האחר מהגשת ערעור על שומתו – כל אלו הינם שיקולים זרים לטעמנו לעניין האקדמי:הזכות לבצע תכנוני מס בסיסיים חוקיים.

מכיוון שכך ומכיוון שבפסקי דין שונים ציין למשל בביהמ"ש מפורשות כי נישום שכיר בחברה בשליטתו, יכול לשקול אם למשוך שכר נמוך ולחלק דיבידנד, אם לחלופין למשוך שכר גבוה, לרבות משיקולי מס – חושבנו כי אין לראות בפסיקה זו כמניעות משפטית עתידית מחלוקת דיבידנדים טרם מכירת מניות.

לפרטים נוספים ניתן לפנות לרו"ח (משפטן) ישי חיבה ולרו"ח רונית בר, ממשרדנו.

ביום ה- 5 בנובמבר 2014 פרסמה רשות המסים הודעה לציבור בעניין פרשת "הבנק השוויצרי" ("הפרסום"), כפי שכונתה על ידה (ראו קישור לפרסום באתר האינטרנט של רשום המסים בישראל: http://taxes.gov.il/About/SpokesmanAnnouncements/Pages/Ann051114_1.aspx).

מהפרסום עולה, כי בידי רשות המסים התקבלו מידעים ורשימות לגבי אלפי ישראלים המנהלים חשבונות בחו"ל בהיקפים  כספיים גדולים מאוד.

במסגרת פעולותיה של רשות המסים לאיתור תושבי ישראל המחזיקים בחשבונות בנק בלתי מדווחים בחו"ל, בכלל, ובשוויץ בפרט, עקבו ועצרו חוקרי הרשות יועץ השקעות בבנק UBS ("היועץ") בעת שהייתו בישראל.

פעילות  היועץ בישראל כללה  הגעה למפגשים חשאיים עם לקוחות שנמנעים מהעברת הוראות ומסמכים לבנק בטלפון, במייל ובפקס מחשש לחשיפת היותם בעלי חשבונות בבנק בשוויץ. באופן זה סייע כביכול, היועץ ללקוחות הבנק להתחמק מדיווח ותשלום המס הנובעים מהחשבונות.

בעקבות מעצרו של היועץ, נחשפה רשות המסים לרשימה של לקוחות ישראלים בבנק UBS שנמצאה בכליו של היועץ. בעקבות תפיסת הרשימה ביצעה רשות המסים מעצרים של תושבי ישראל אשר פרטיהם היו כלולים ברשימה האמורה ואשר נחשדו כי הם מחזיקים חשבונות בלתי מדווחים בחו"ל.

מעצר וחקירה בידי חוקרי רשות המסים הינם אירוע (טראומטי) שרצוי להימנע ממנו. נושא זה עשוי לבוא על פתרונו במסגרת נוהל גילוי מרצון אשר פורסם לפני כחודשיים ע"י רשות המיסים (ראו לעניין הנוהל החדש והוראת השעה (מסלול האנונימי) מבזקנו מס' 562 מיום ה- 11/9/2014) באמצעות הליך הגילוי מרצון יכול המחזיק לְאַיֵּין את החשיפה הפלילית שבהחזקת חשבון בנק בלתי מדווח בחו"ל, ולחסוך לו ולבני משפחתו עגמת נפש  אם וככל שיגיע מידע אודותיו לידי חוקרי הרשות.

בשולי הדברים נציין, כי כיום מתהדקת החגורה סביב תושבי ישראל המחזיקים בחשבונות בנק בלתי מדווחים בחו"ל, והרשות פועלת בכל המישורים לקבלת מידע אודותיהם, למשל, באמצעות תיקוני חקיקה שיאפשרו בעתיד לישראל

לחתום על אמנות לחילופי מידע אוטומטיים בין מדינות (ראו מבזקנו בנושא מס' 535 מיום ה- 27/2/2014).

משרדנו עוסק רבות בטיפול בתושבי ישראל המחזיקים בחשבונות בנק בלתי מדווחים בחו"ל במסגרת זו אנו "יוצרים מגע" עם רשות המיסים לשם הסדרת ההיבטים הפליליים והאזרחיים (גילוי מרצון). תושב ישראל המחזיק בחשבון בנק בחו"ל, וסבור כי מידע אודותיו עשוי להגיע לידי הרשות.

 מומלץ לקוראנו הרלוונטיים, להגיע בדחיפות  למשרדנו במטרה לפנות לרשות המיסים טרם היא תגיע אליו, חלילה.

לפרטים נוספים ניתן לפנות לרו"ח (עו"ד) חגי אלמקייס ולרו"ח (עו"ד) יניב גולדשטיין, ממשרדנו.

מבזקנו מלפני שבועיים (מבזק מס מס' 568) עסק ב-שני פסקי הדין "מיליסרון" ו"גזית" שדנו בשאלה האם קניון מהווה איגוד מקרקעין והגיעו למסקנה הפוכה בשאלה זו.

במבזק זה, ברצוננו לתת דגש על חובת הדיווח החוקית על עצם הפעולה באיגוד למנהל מסמ"ק וזאת גם אם טרם הוכרעה השאלה האם עסקינן באיגוד מקרקעין אם לאו.

חובה זו מצויה בסעיף 16(ג) לחוק מיסוי מקרקעין (להלן: "החוק") הקובע כי:

"פעולה באיגוד תהא תקפה אם מסר עושה הפעולה הודעה בדבר הפעולה שנעשתה וכן כי לדעתו האיגוד שבו נעשתה אינו איגוד מקרקעין, אך אין בהוראה זו כדי לפגוע בחובתו של האיגוד או של עושה פעולה בו לגבי כל אחריות המוטלת עליהם לפי חוק זה, לרבות המס, אם יתברר כי הם חייבים בו".

משמעותה של הוראה זו הינה מרחיקת לכת מאד, שכן גם אם עושה הפעולה סבור שאין מדובר באיגוד מקרקעין כלל, הרי שעל מנת שלפעולה באיגוד שמבצע יינתן תוקף משפטי, הרי שחובה עליו ע"פ לשון סעיף 16(ג) לחוק למסור למנהל הודעה בדבר הפעולה כאמור (לעניין תוקפן של עסקאות ראו מבזק מס מס' 555).

נוסיף כי הוראה זו מביאה רבים לדווח על פעולה באיגוד למנהל מסמ"ק תחת הכותרת "הודעה לשם

הזהירות" ובכך למנוע את החלת הסנקציה בסעיף.

לאחר מתן הודעה כאמור, יבחן המנהל האם מדובר בפעולה באיגוד מקרקעין וככל שיובהר לו כי אכן כך הדבר, יחול סעיף 81 לחוק, הקובע כי על המנהל במקרה שכזה להודיע לעושה הפעולה ולמי שהוקנתה לו הזכות באיגוד באותה פעולה כי מדובר בפעולה באיגוד מקרקעין – ואלו יהיו חייבים במסירת הצהרות למנהל בהתאם לחוק, כאשר יום המכירה בגין אותה פעולה ייחשב כיום שבו נמסרה להם הודעת המנהל ולא יום הפעולה המקורי.

הוראה נוספת בסעיף 16 לחוק, מצויה בסעיף קטן (ד) ולכאורה מאיינת את כל הנאמר לעיל וזאת משום שקובעת כי:

"סעיף זה לא יחול לגבי תקפן של מכירות ופעולות שנעשו על ידי מי שפטור ממס לפי חוק זה או שאין להצהיר עליהן לפי חוק זה".

רוצה לומר, לשון הסעיף קובעת כי היה ואין מדובר באיגוד מקרקעין, הרי שאין כלל צורך להצהיר על הפעולה ומשכך הסנקציה לכאורה לא אמורה לחול במקרה שכזה.

אין אנו באים להכריע איזו מההוראות גוברת אולם נציין רק כי גם רשות המיסים עצמה איננה מיישמת במרבית המקרים את הוראת סעיף 16(ג) ושומרת את זכותה לעשות כן רק למקרים מיוחדים וגבוליים מאד.

לפרטים נוספים, ניתן לפנות לעו"ד ורו"ח אהרון צ'יסמדיה.

מחלת הסוכרת היא מחלה נפוצה הנגרמת מפגיעה במנגנון הוויסות ההורמונלי של מצבי רעב ושובע ומתבטאת בחוסר איזון של רמות הסוכר בדם. סוכרת שאינה מאוזנת גורמת לפגיעה באיברים רבים בגוף. גם הסוכרת (במקרים מסויימים) וגם הפגיעה ב"איברי מטרה" – עיניים, מערכת העצבים, כליות, כלי דם ולב, מזכים באחוזי נכות רפואית לצורך גמלאות הביטוח הלאומי, ולצורך קביעת אחוזי נכות רפואית לקבלת פטור ממס לפי סעיף 9(5) לפקודת מס הכנסה.

חודש נובמבר מצויין בעולם כחודש המודעות למלחמה בסוכרת לאחר שיש שסבורים שמחלה זו היא כבר בגדר מגיפה. מקובל הוא כי לחצי מהחולים, רמות הסוכר בדם אינן נמצאות באיזון מספק.

תקנות חדשות בעניין קביעת אחוזי נכות לחולי סוכרת ייכנסו לתוקף ביום 1.12.2014. התקנות החדשות מיטיבות במקרים מסוימים, אך בעיקר מרעות עם שאר המקרים.

למשל, על פי התקנות הישנות עצם קיומו של סיבוך רפואי עקב סוכרת (שפורט בתקנות) זיכה ב-65% נכות רפואית, ובמקרה של סיבוך כאמור היה ניתן לקבל אחוזי נכות נוספים בגין הסיבוך עצמו.

בתקנות החדשות דרישות הסף לקבלת 65% נכות רפואית הוחמרו מאוד.

גם עצם קיום הסוכרת מזכה על פי התקנות החדשות באחוזי נכות רפואית רק אם נדרש טיפול תרופתי בגינה, מה שלא היה כך בתקנות הקיימות.

בהתאם להוראת המעבר, כל מי שהגיש או יגיש תביעה עד 30.11.2014, הועדות הרפואיות שישבו ויקבעו את אחוזי הנכות הרפואית שלו, בכל התקופה החל מיום 1.12.2014 עד יום 30.11.2017, יקבעו זאת על פי התקנות המיטיבות עמו מבין התקנות הישנות או התקנות החדשות.

אחוזי נכות לגבי כל תביעה שתוגש מיום 1.12.2014 ואילך, והחלטות ועדות רפואיות שיינתנו החל מיום 1.12.2017 – ייקבעו על פי הוראות התקנות החדשות בלבד !!! 

לאור כל המתואר, ראוי לכל מי שסוגיית הסוכרת רלוונטית עבורו (הגשת תביעה ראשונית, או תביעה להחמרת מצב), שיגיש התביעה כאמור עד 30.11.2014 !! 

מיזם הביטוח הלאומי של משרד ארצי, חיבה, אלמקייס, כהן – פתרונות מיסוי עם רו"ח אורנה צח (גלרט), עומד לרשותכם לייעוץ בנושא האמור. נכתב ע"י רו"ח אורנה צח (גלרט), חיים חיטמן ורו"ח (משפטן) ישי חיבה.