באחרונה ניתן פס"ד בעניין חברת אברהם אוסקר בע"מ (להלן – החברה) (ע"מ 51082-01-16) במסגרתו נתקבל ערעורה של החברה על צווים שהוצאו לה, בהם נקבע כי מלאי דלק ש"העבירה" לחברה קשורה במחיר עלות יחשב שנמכר במחיר השוק עפ"י המנגנון הקבוע בהוראות סעיף 85(א)(2) לפקודת מס הכנסה.

רקע

החברה, העוסקת בתחום המתכת והאקולוגיה, מחזיקה בין היתר ב"רישיון יצרן" לצורך יצור ואחסנת דלק, משום שבעברה אף הייתה פעילה גם בתחום רכישת ומכירת דלקים. לטענת החברה, הפעילות בתחום הדלק הועברה לפני שנים רבות, מטעמים עסקיים גרידא, לחברת אוסקר אנרגיה בע"מ (להלן – אנרגיה). החברה ואנרגיה הינן חברות קשורות בבעלות מר אוסקר אברהם.

בשנות המס שבערעור ומכוח רישיון היצרן שבבעלותה, רכשה החברה דלק מחברת בתי זיקוק לנפט בע"מ (להלן – בז"ן), אשר נמכר לאחר מכן על ידי אנרגיה – לצדדים שלישיים, כאשר ממכירה זו הפיקה אנרגיה רווח. לטענת החברה, עסקאות רכישת הדלק ומכירתו בוצעו בפועל ע"י אנרגיה (לרבות תשלום הבלו על הדלק שנרכש מבז"ן לרשות המיסים) ללא מעורבות כלשהי של החברה, מלבד העובדה שהחברה העמידה את הרישיון יצרן שלה לשימושה של אנרגיה לצורך רכישת הדלק (וכן רישום בספריה והוצאות חשבונית מס כנדרש עפ"י חוק בלו למכירת הדלק, בגובה עלותו, מהחברה לאנרגיה).

כמו-כן, נטענה טענת הסתמכות החברה על אישרור מציאות כזו בשנים קודמות שנבחנה ולא נתקפה ע"י פקיד השומה. טענה זו לא נדונה.  כמו-כן, נטען כי אנרגיה שילמה כבר את המס על הרווח הזה.

יצוין ברקע הדברים, כי מר אוסקר אברהם, אנרגיה ואחרים, הואשמו בביצוע עבירות מס שונות במסגרת תיק פלילי, ובין היתר בשימוש בחשבוניות כוזבות במטרה להתחמק מתשלום מע"מ ומס הכנסה. לימים, ובמסגרת הסדר טיעון הוקלו והופחתו העברות הנטענות, והעונשים בהתאם.

פ"ש טען, תוך שהוא נשען על כתב אישום המקורי שהוגש כאמור לעיל, כי החברה היא זו שרכשה את הדלק מבז"ן ומכרה אותו לאנרגיה במחיר עלות, ולפיכך הוציא צווים לפיהם יש לראות את הדלק שנרכש מבז"ן ונמכר לאנרגיה כאילו נמכר ב"סכום השווי" (קרי, שווי שוק המשקף שיעורי רווח סיטונאי מקובל בענף של 2.5% ממחיר הרכישה) עפ"י הוראות סעיף 85(א)(2) לפקודה.

ביהמ"ש קובע כי אין מחלוקת שאנרגיה לא שילמה בפועל תמורה כלשהי לחברה עבור הדלק, לפיכך, יש לבחון תחילה את השאלה: האם יש לראות את הדלק שנמכר, כמלאי עסקי בידי החברה, שהועבר לידי אנרגיה ללא תמורה?

ביהמ"ש מפרט תחילה את תכלית הוראת סעיף 85 לפקודה בזו הלשון: "סבורני, כי הפעלת ס' 85 לפקודה, אינה יכולה להיות טכנית – פורמאלית גרידא, אלא שעליה להיעשות תוך בחינה של הפעילות המהותית הרלוונטית, כדי להגשים את התכלית של גביית מס אמת, בגין הפעילות הכלכלית הממשית, ולהתגבר על מהלכים בלתי כשרים, שתכליתם, התחמקות מתשלום מלוא המס, כגון עסקאות בדויות, או מלאכותיות".

ביהמ"ש קובע כי ברמה העובדתית, לאחר רכישתו, הדלק הועבר בפועל ישירות מבז"ן לאנרגיה, ולא הוחזק באופן פיזי ע"י החברה. כמו-כן, הקשר המסחרי בין החברה לאנרגיה מצביע אכן על העובדה כי פעילות הדלק עברה לפני שנים רבות ומטעמים עסקיים גרידא (של פיצול הפעילויות והתמקדות החברה בעסקי המתכת והאקולוגיה) מהחברה לאנרגיה, תוך שימוש של האחרונה ברישיון יצרן של החברה וללא תמורה.

פיצול והפרדת העסקים כאמור לא נועדו לשרת מטרה פסולה לרבות התחמקות מתשלום מס, ואף לא הוכח דבר כאמור. ברור הוא כי אנרגיה היא זו שפעלה בתחום הדלק, ביצעה בפועל את רכישות הדלק מבז"ן, התשלום עבורו לרבות הבלו ושינועו (עובדות שנתמכו בעדויות של מר אוסקר ורו"ח שלו).

ביהמ"ש מוסיף כי השומות בצו שהוציא פ"ש נשענות על כתב האישום בנוסח המקורי ממנו עולה, עפ"י נימוקי השומה, כי "אוסקר אנרגיה לא שילמה מס בגין הרווחים שנבעו ממכירת הדלק לצדדים שלישיים". כמו כן מעיר ביהמ"ש כי אם רישום רכישת הדלק בספרי בז"ן ע"ש החברה נועד לשם הימנעות מתשלום מס ע"י אנרגיה – יכול והיה בכך כדי להצדיק כי הדלק הינו מלאי עסקי של החברה, לרבות הפעלת המנגנון של סעיף 85(א)(2) לפקודה לעניין מכירתו לאנרגיה במחיר השוק.

אולם מרגע שנקבע כי כתב האישום תוקן ורוכך, וכי הוכח  שמרבית המס בגין עסקאות מכירות הדלק ע"י אנרגיה שולם (אף אם השומה העצמית לא התקבלה ופ"ש החליט להגדילה, כמקובל לעשות בשומות אזרחיות רבות), הרי שבנסיבות אלו ביהמ"ש סבור כי אין לייחס את המלאי העסקי (הדלק) לחברה, ומשכך אין רלוונטיות להפעלת הוראות מנגנון סעיף 85(א)(2) לפקודה.

לסיכום, ביהמ"ש בוחן וקובע כי המלאי העסקי אכן לא שייך לחברה ולפיכך ממילא אין להפעיל את מנגנון המכירה בשווי שוק של סעיף 85(א)(2) לפקודה תוך שהוא קובע כי יש לבחון את  תכליתו של הסעיף ולא להפעילו באופן אוטומטי. 

לפרטים נוספים ניתן לפנות לרו"ח (משפטן) יובל אבוחצירא ולשאר חברי הצוות הישראלי במשרדנו.