ביום 13 ביוני 2022 ניתן פס"ד בעניין דניאל יחזקאל ואחרים (ע"מ 21928-12-20) במסגרתו נדחה ערעור על שומת ניכויים, בה נשללו נקודות זיכוי שנתבעו בתשלומי השכר לעובדים זרים (להלן – העובדים). להלן עיקרי הדברים:
תמצית העובדות
-
העובדים אזרחי תאילנד הועסקו בחקלאות. שהו בישראל חמש שנים, וחזרו לתאילנד. מעסיקיהם החקלאים העניקו להם נקודות זיכוי כתושבי ישראל.
-
המוסכמה בין הצדדים היא כי העובדים הינם "עובדים זרים" כהגדרתם בחוק עובדים זרים, וכי משולמים בגינם דמי ביטוח לאומי כתושבי חוץ, והיטל עובדים זרים.
-
המשיב הוציא למערערים שומת ניכויים בה תואמו נקודות הזיכוי, ואף הוטל קנס על אי ניכוי לפי סעיף 191א.
עיקר טענות המערערים
-
העובדים הם תושבי ישראל כהגדרת המונח בפקודה. על כן הם זכאים לנקודות זיכוי רגילות לפי סעיף 34 לפקודה. כן מוקנית להם זכאות זו לאור האמנה בין ישראל לתאילנד בדבר מניעת מסי כפל, וסעיף 196 לפקודה.
-
תושב ישראל הוא מי שמרכז חייו בישראל, וברי כי מי שנמצא בישראל 60 חודשים ועובד אצל מעסיק ישראלי, מקבל שכר בישראל, בעל קשרים חברתיים בישראל, בעל ביטוח רפואי בישראל ועוד – הינו תושב ישראל.
-
אין בכך ששהותם בישראל מוגבלת ל 5 שנים, כדי לשלול תושבותם ביחס לשנים ששהו בה. כל שכן כשלא הוחרגו במפורש בהגדרת סעיף 1 לפקודה עקב היותם עובדים זרים.
-
בהנמקות שונות נטען כי אין להפלות בין עובד זר בחקלאות לעובד זר בסיעוד, ובעצם שמכל תקנות "זיכויים לעובד זר" (שתוקנו מכוח סעיף 48א לפקודה המעניק מחד ומגביל מאידך נקודות זיכוי לעובדים זרים), עולה שהן דנות בעצם בעובד זר שהוא תושב ישראל.
-
העובדים הינם תושבי מדינה גומלת, ומשכך לא ניתן להחיל עליהם את סעיף 48א לפקודה, ואין להפלותם מחמת אזרחותם. קרי אין להחיל את התקנות על מעסיקי העובדים התאילנדים לאור האמנה ולאור סעיף 196 לפקודה.
עיקרי פסק הדין
נתחיל מהסוף – הערעור נדחה ונקבע כי אין לראות בעובדים הזרים תושבי ישראל, וגם אם היה ניתן לראותם כתושבי ישראל – זכאותם לנקודות זיכוי נשללה כאמור בסעיף 48א לפקודה ותקנות הזיכויים, ואין בכך הפרה של הוראות האמנה.
-
המקור בחקיקה הראשית המאפשר מתן נקודות זיכוי לעובדים זרים, על אף שהם אינם תושבי ישראל, הינו סעיף 48א לפקודה. ומכוח הסמכות של שר האוצר הותקנו תקנות בהן ניתנו לעובדים הזרים נקודות זיכוי באופן מוגבל. ואמנם התקנות מעניקות נקודות זיכוי לעובדים זרים המועסקים בחקלאות, ולאחרים לא !
(לשנים הנדונות בפסק).
-
בבג"צ הסתדרות העובדים נדחתה העתירה בדבר חוקיותן של התקנות.
-
על פי הפסק, יש ראשית לנתח האם העובדים הינם תושבי ישראל:
עובד זר מגיע למטרה מוגדרת, מטרת עבודה, לשהייה לתקופה קצובה, שהארכתה טעונה אישור, ואף הארכה זו אינה יכולה להיות מעל 5 שנים. מכאן שאין מדובר בתושבים לפי הדין הכללי וכך אין לראותם כ"תושבי ישראל" לצורך מס.
-
המבחן העקרי לתושבות הוא מבחן מרכז החיים. מבחן המחייב הוכחה, ספציפית לכל עובד. לא כקבוצה. אף עובד לא הובא לעדות. לא נסתרה טענת המשיב כי – ביתם הקבוע של העובדים בתאילנד, שם משפחתם ולשם הם מעבירים את כספי עבודתם, כמו כן הם אינם נוהגים לרכוש נכסים משמעותיים בישראל כגון נכסי נדל"ן. יתר על כן העובדים הזרים חוזרים בתום התקופה הקצובה למדינת מוצאם, כך ששהייתם בישראל הינה ארעית בלבד.
-
צודק המשיב שהדגיש כי מאפייני העסקתם של העובדים הזרים שונים מעובדים תושבי ישראל: המערערים מספקים לעובדים מגורים, מזון, ביטוח רפואי, דמי הביטוח המשולמים בגינם הם אלו שחלים על מי שאינו תושב ישראל (סעיף 2א(ב)(3)) לחוק הביטוח הלאומי.
-
לסיכום, העובדים הזרים אינם תושבי ישראל לעניין הפקודה. עם זאת התקנות עשויות להעניק לחלקם נקודות זיכוי (כגון בסיעוד), אך לא במקרה נשוא הפסק.
בעניין איסור האפליה המופיע באמנה למניעת מיסוי כפל עם תאילנד, נקבע:
"האמנה, בקביעתה כי אסורה אפליה בין אזרחי המדינה הגומלת "באותן נסיבות", מתייחסת למצב שבו לא קיים כל הבדל בין שני סוגי הנישומים מלבד הבדל אחד – אזרחותם; היא אינה אוסרת טיפול מס שונה במקרה שבו, מלבד סוגיית האזרחות, קיימים הבדלים מהותיים אחרים בין שני סוגי הנישומים…
האיסור הקבוע באמנה אינו נוגע לכל הטבה והטבה הניתנת לפי דיני המס, ובכלל זאת, לכאורה, גם נקודות זיכוי; האיסור הוא להכפיף את אזרחי המדינה הגומלת למסים או לכל דרישה הקשורה למסים, כגון הטלת חובות דיווח מקום בו חובה זו לא מוטלת על אזרחי המדינה המתקשרת, הטלת מסים מהסוג שאינם מוטלים על אזרחי המדינה המתקשרת, או קביעת שיעורי מס גבוהים יותר מאלו החלים על אזרחי המדינה המתקשרת. אין זה המקרה שלפנינו".
הערעורים נדחו.
למשרדנו ניסיון רב בעניין תושבות והגנת האמנות למניעת מיסי כפל. אנו ממליצים להתייעץ מראש בכל מקרה של תושבות ויש לדון בכל מקרה לגופו ולא רק על פי קווים מנחים כלליים. .
לפרטים נוספים ניתן לפנות לרו"ח (משפטנית) ענבל שני ולרו"ח (משפטן) ישי חיבה, ממשרדנו.
שיתוף:
