מאז תיקון 235, משרדנו נתקל מידי פעם בסוגיה חוזרת ונשנית מצד לקוחותינו אשר נציג אותה באמצעות הדוגמא הבאה:
מנשה בנו של יוסף, מחזיק במלוא הון המניות בחברת "מנשה שירותים" (להלן: חברת מנשה). חברת מנשה נותנת שירותים אך ורק לחברת אלכסנדריה בע"מ (להלן: חברת אלכסנדריה), אשר 15% מהון מניותיה מוחזקים ע"י יוסף.
הסוגייה – האם יחולו בנסיבות אלו הוראות סעיף 62א לפקודה? קרי, האם הכנסתה החייבת של חברת מנשה תיוחס למנשה עפ"י הוראות הסעיף האמור לעניין "חברת ארנק"?
סעיף 62א קובע:
"הכנסה חייבת של חברת מעטים כמשמעותה בסעיף 76…, תיחשב כהכנסתו של היחיד כמפורט להלן:
(1) …
(2) הכנסה מיגיעה אישית לפי סעיף 2(2) – אם הכנסת חברת המעטים נובעת מפעילות אותו יחיד בעבור אדם אחר, לרבות בעבור צד קשור לאותו אדם, והיא מסוג הפעולות הנעשות בידי עובד בעבור מעסיקו; לעניין זה, "אדם אחר" – למעט מי שהיחיד הוא בעל מניות מהותי בו, במישרין או בעקיפין, או שותף בו;
(3) לעניין פסקה (2), יראו את פעולות היחיד כפעולות הנעשות בידי עובד בעבור מעסיקו, על אף כל דין או הסכם, אם מקורן של 70% או יותר מסך כל הכנסתה או הכנסתה החייבת של חברת המעטים בשנת המס…."
נראה כי, ככל ומנשה יחשב כ"בעל מניות מהותי" (כהגדרתו בסעיף 88 לפקודה) בחברת אלכסנדריה (האומנם?!), הרי שלא יחול עליו הוראות סעיף 62א לפקודה.
סעיף 88:
"בעל מניות מהותי" – מי שמחזיק, במישרין או בעקיפין, לבדו או יחד עם אחר, ב-10% לפחות באחד או יותר מסוג כלשהו של אמצעי השליטה בחבר-בני-אדם.
נראה לכאורה כי בהתאם להגדרת בעל מניות מהותי, על מנשה להחזיק ולו באחוז קטן מאוד מהון המניות של חברת אלכסנדריה על מנת להיחשב יחד עם אביו (המוגדר "קרוב" שלו) כבעל מניות מהותי, וכל עוד אין לו שום אחזקה בחברת אלכסנדריה – לא יחשב כבעל מניות מהותי, האומנם?!
פס"ד ע"א 6357/90 יוסף שלם:
בפס"ד נקבע כי "בעל שליטה", הוא גם מי שאיננו מחזיק במניות החברה כלל כל עוד קרובו מחזיק מעל האחוז הנדרש, ובקצרה בית המשפט פסק כי יש לפרש את סעיף 32(9) לפקודה כך שבמקרה שבו בעל אינו מחזיק במניות ורק אשתו מחזיקה במניות, יראו גם את הבעל כבעל שליטה.
לדעתנו לא בטוח שעקרון זה היה נפסק ע"י ביהמ"ש במקום בו הנסיבות בתיק היו שונות אשר נראו כמו עסקה מלאכותית (הסכם בין החברה, הנשים והבעלים, לפיו השליטה על עסקי החברה בפועל בידי הבעלים).
לסיכום – הסוגייה כאמור יכולה ליצור יתרונות וחסרונות. כגון תחולת סעיף 62א לפקודה, תחולת סעיף 102 לפקודה (סעיף מטיב) . לפיכך, במקרים כאלו אנו ממליצים להתייעץ עימנו טרם הקמת החברה או הגשת דוח המס.
המאבק העולמי ליצירת שקיפות המידע בין מדינות מחלחל גם אל תחום המטבעות הקריפטוגרפים (להלן – קריפטו).
לאחר שנים של פעילות באין מפריע (יחסית) בתחום זה, מתגבשת יוזמה על ידי ארגון ה-OECD לאכוף חוקים ותקנות אשר יקלו על גופי המס השונים בעולם לאתר עסקאות ואירועי מס מתחום הקריפטו.
סקרנו בעבר, במבזקנו מס' 807, את תקן ה-CRS (Common Reporting Standard), תקן המיועד לסייע למדינות לחוקק חוקים ותקנות אשר יסייעו באיסוף מידע פיננסי על ידי יצירת מאגר מידע משותף.
רשות המיסים בישראל אף פרסמה לאחרונה כי במסגרת הפעלת נוהל ה-CRS האמור לעיל וחילופי המידע בין ישראל למדינות אחרות, נמצאו עשרות חשבונות בנק בחו"ל אשר לא מדווחים בישראל בהם נמצאו כספים בסך כולל של 85 מיליון ₪.
כעת ה-OECD מעוניין להחיל חוקים ותקנות דומים גם על תחום הקריפטו, מתוך ההבנה כי מדובר בשוק מאוד משמעותי שצובר תאוצה מחד, אך אינו מפוקח כמעט בכלל מאידך.
בחודש מרץ השנה יצאה טיוטת לתקן החדש CARF (Crypto-asset Reporting Framework).
בטיוטה זו מפורטים המאפיינים והאתגרים שמציב עולם הקריפטו: ביזור, מערכת שאינה מבוססת על הגופים המסורתיים (כגון בנקים), עלייתם של מתווכים חדשים כגון ספקי ארנקים, בורסות קריפטו וגופים העוסקים בהמרת קריפטו לפיאט.
נקודת התורפה העיקרית הינה הפיקוח המוגבל, אם בכלל, ובשל כך מתעורר קושי רב לגופי המס העולמיים לבקר עסקאות ולבחון האם המס הראוי שולם בגינן.
מדובר בגופים שמאתגרים את ה-CRS והצליחו עד כה לחמוק מהרשת הגלובלית שארגון ה-OECD הקים.
תקן ה- CARFצפוי לסייע למדינות השונות לחוקק חוקים אשר יסייעו באיסוף מידע על נכסי קריפטו.
במסגרת מבזק זה נתאר על קצה המזלג את עיקרי הדברים. התקן מחולק לארבעה פרקים עיקריים:
היקף נכסי הקריפטו בהם התקן מטפל:
ככלל המטרה תהיה ללכוד ברשת את כל הנכסים הפיננסיים אשר לא מתקיימים בעולם המסורתי, מתוך כוונה לכלול גם נכסים עתידיים שיפותחו על בסיס טכנולוגיית הקריפטו. התקן מתייחס לרמות הסיכון השונות (בהיבט דיווח ואכיפה) של מספר נכסי קריפטו.
המתווכים בעולם הקריפטו:
מתווכים בין נכסי קריפטו ומעבר לפיאט מהווים את אבן היסוד בעולם הקריפטו. גופים אלה הינם בעלי הפוזיציה המושלמת להיות מעין "שומרי הסף", בדומה לבנקים בעולם ה"מסורתי". הכוונה לכלול את כל הגופים אשר עוסקים בתיווך נכסי קריפטו.
הפעולות והמידע אשר יכללו בדיווח:
המרות בין פיאט לנכסי קריפטו ולהיפך, המרות בין נכסי קריפטו, תשלום בנכסי קריפטו תמורת נכסים/ שירותים, העברת נכסי קריפטו.
בדיקות הנאותות אשר יחולו:
זיהוי בעלות, תושבות לצרכי מס ועוד.
במאמר מוסגר נציין את המצב האירוני, שכן מלכתחילה הקריפטו בא לעולם בכדי להוות תחליף לגופים הפיננסיים המסורתיים (קרי, המתווכים בין האזרחים לכספם) ולשיטה הקיימת, והנה כעת ממשלות רבות אומרות למעשה: יפה שפיתחתם שיטה מבוזרת (ללא מתווכים כאמור) – אבל אנא הואילו בטובכם לדווח ולהיכנס לתלם.
אנו כמובן נמשיך לעקוב אחר ההתפתחויות בנושא ולהביא את העדכונים בפניכם.
נציין כי משרדנו מייצג לקוחות רבים מתחום הקריפטו, וכעת יותר מתמיד, מומלץ להתייעץ עם גורמי מקצוע ולהבין האם קיימת חשיפת מס לגבי דיווח על פעולות שבוצעו בעבר וטרם דווחו לרשות המיסים בישראל.
ביה"ד האזורי (ב"ל 28063-10-20) דחה בפסיקתו מיום 7/5/2022 את תביעתה של פלונית (להלן: המבוטחת) וקבע כי התאונה מגן הילדים לביתה, שם עבדה, איננה בבחינת תאונת עבודה.
רקע חוקי
סעיף 79 לחוק קובע כי תאונת עבודה לעובד שכיר תיחשב כאשר ה"תאונה שאירעה תוך כדי עבודתו ועקב עבודתו אצל מעבידו או מטעמו".
סעיף 81(ב)(1) לחוק קובע כי "לא יראו כהפסקה או כסטייה של ממש" אם עשה זאת המבוטח לאחת מאלה: (1) כדי ללוות ילדו לגן הילדים או למעון ילדים או למקום אחר שהשר קבע כמקום שבו נמצא ילדו לפי הסדר או להשיבו משם".
תמצית עובדתית
בין המבוטחת ומעסיקה, חברת פדקס ישראל אינטרנשיונל בע"מ (להלן: המעסיק) קיים הסדר לפיו המבוטחת מתחילה לעבוד מביתה בשעות מוקדמות (07:00) ואף מוקדם יותר.
בסמוך לשעה 08:00 לוקחת את בנה לגן הילדים ומשם נוסעת למשרדי המעסיק להמשך עבודתה.
בשל שינויי העיתים שנכפו על המשק נוכח מגפת הקורונה, השתנו סדרי עבודתה (כמו גם של עובדים אחרים אצל המעסיק) כך שלפרקים עבדה רק מביתה ולא נסעה למשרדי החברה, לפעמים עבדה באופן משולב (עבודה היברידית).
ביום התאונה החלה עבודתה מביתה בשעה 06:50, בסמוך לשעה 08:00 לקחה את בנה לגן הילדים. לטענתה, בדרכה חזרה מהגן לביתה נפגעה בתאונת דרכים, חזרה לביתה ומשם פינתה עצמה באופן עצמאי לביה"ח.
תביעתה לביטוח לאומי (להלן: ב"ל) להכיר בתאונה כתאונת עבודה נדחתה ב- 16/8/20 בנימוק כי "התאונה הנ"ל אירעה בשעה שיצאה לקחת את בנה לגן, במהלך יום העבודה, כאשר העבודה מתבצעת מהבית, על כן אין לראותה שאירעה תוך כדי ועקב עבודתך".
עיקרי טיעוני הצדדים
טיעוני המבוטחת
יש להכיר בתאונת העבודה שאירעה בעת עבודתה מהבית "בשל השינויים התעסוקתיים" שנכפו על המשק בעטיה של מגפת הקורונה
החלה יום עבודתה טרם התאונה מהבית; הצהרתה גובתה ע"י אישור מעסיקה.
נוכח חריג בסעיף 81 (ב) לחוק יש להכיר בתאונה כתאונת עבודה לאחר ששמה את בנה בגן והייתה בדרכה לביתה.
טיעוני הב"ל
התאונה לא אירעה בעת שהייתה בדרכה מביתה לעבודה, שכן החלה לעבוד מביתה טרם הנסיעה לגן.
יציאת המבוטחת מביתה נעשתה רק לצרכי הסעת בנה לגן.
הנסיעה לגן הייתה "מטרה עצמאית ונפרדת של המבוטחת ובוצעה במנותק וללא קשר למילוי חובותיה כלפי המעסיק באופן שמהווה הפסקה של ממש.
הדרך בין הבית ולהיפך, בחינת מקטע דרך נפרדת ויש בה משום סטייה של ממש והפסקת עבודתה שלא לצורך מילוי חובותיה כעובדת.
דיון והחלטה
נסיעת המבוטחת מביתה לגן הילדים בחזרה מביתה לא נכנסת לגדר החריג הקבוע בסעיף 81 (ב)(1) לחוק: הנסיעה לא הייתה בתוואי הדרך שבין הבית לעבודה או בין העבודה לבית, ומשכך לא מדובר במקטע דרך מבוטח.
כוונת המחוקק הייתה לבטח תאונות שאירעו תוך כדי עבודה ועקב העבודה ולצורך הרחבת ההגנה בוטחה גם הדרך מהבית אל העבודה ובחזרה ממנה.
נסיעה שעניינה ליווי ילד לגן הילדים, בבחינת חריג שהוסף, כך שנסיעה זו לא תיחשב כהפסקה מהותית או כסטייה מהותית מהדרך.
אין ספק כי ביום התאונה עבדה מביתה, עבודה מהבית מטבעה וטיבה, אינה כרוכה בנסיעה ולכן אין לבטח נסיעה במעטה כלשהו באותן נסיבות.
מבחן התכלית מלמד כי אין מדובר בנסיעה מבוטחת בין אם התחילה עבודתה בשעה 06:50 טרם הנסיעה לגן, בין אם בכוונתה הייתה להתחיל עבודתה מהבית רק לאחר החזרה מהגן.
"כך או כך לא ניתן היה להכיר בתאונה כנכנסת לחריג הקבוע בסעיף 80 (ב)(1), מדובר בנסיעה שאינה קשורה לדרך לעבודה או לביצוע העבודה".
מאחר ועבדה מביתה ביום התאונה לא נדרשה כלל לעבוד מהבית לצורך הגעה לעבודה או ביצוע העבודה ומילוי חובותיה כלפי המעסיק ביום התאונה. מכאן, שלנסיעה אל הגן, ביום העבודה מהבית, לא היה קשר לעבודה ואין הצדקה לבטח את מקטע הדרך.
ביה"ד מבקש שאם מתייחסים לביתה כמקום העבודה בנסיבות ספציפיות, הרי למעשה יצאה ממקום העבודה על מנת לקחת את ילדה לגן ולשוב הביתה, נסיעה כזו אינה מצויה בתוואי הדרך בין ביתה לעבודה או בחזרה מדובר בנסיעה לתכלית שאינה קשורה לביצוע מטרותיה של המבוטחת כעובדת, שמטרתה נפרדת – הסעת הילד לגן.
ביה"ד דחה את התביעה. עם זאת בסיפא מציין ביה"ד כי "שאין במסקנה זו לשמוט את הקרקע תחת הצורך, בנסיבות המתאימות, לבטח גם עובדים אשר עובדים מביתם (הן בשל השינויים והתמורות שחלו בשוק העבודה בשל מגפת הקורונה ואף ללא קשר לאלה). אלא שבנסיבות העניין, ברי כי הנסיעה הייתה מנותקת מהעבודה. נטולת קשר אליה ובעלת תכלית עצמאית ונפרדת".
