בהמשך למבזק מס 829 בנושא חוב אבוד של לקוחות מהרש"פ ,שוב נדון הנושא של חובות אבודים בפס"ד שניתן ביום 7.4.2021 בעניין חברת צנציפר (להלן: "החברה" ו/או "המערערת") (ע"מ 9084-06-19)

בית המשפט דחה ערעור על החלטת מנהל מע"מ שלא להכיר בחובות אבודים בנוגע ללקוחות מרצועת עזה, בחלוף המועד החוקי לתבוע זאת.

טענת המערערת לפיה יש למנות את שלוש השנים, כאמור בתקנה 24א(ג) לתקנות מס ערך מוסף, מהמועד בו הפך החוב לאבוד – נדחתה.

תמצית עובדתית רלוונטית

המערערת עוסקת ביבוא ומכירת מוצרי מזון, במאות מיליוני ש"ח. לחברה הייתה לקוחה גדולה מעזה שבתחילת שנות האלפיים רכשה מהחברה סחורות בעשרות מיליוני ₪ בשנה, ועם עליית חמאס לשלטון, נחלש מעמדה, והמחזורים עימה קטנו והלכו עד שפסקו לחלוטין בשנת 2016.

הלקוחה העזתית נותרה חייבת לחברה כ- 16 מיליוני ₪, שלטענת המערערת מקורם בחשבוניות שהוצאו לה בשנים 2008 ו- 2012. המע"מ הגלום בחוב זה הוא כ- 2.5 מיליוני ₪. פקיד השומה קיבל תביעתה לחובות אבודים.

בשנת 2017 הגישה החברה בקשה למנהל מע"מ בלוויית חשבוניות מס זיכוי בגין הלקוחה העזתית, המנהל סירב להכיר בהשבת מס העסקאות, כבחוב אבוד, בעיקר עקב הטענה כי לא הוכח שהחוב הפך לאבוד, וכן כי חלף המועד החוקי להוצאת חשבונית זיכוי. העניין הגיע לשיפוט.

המערערת טענה שתי טענות עיקריות, חלופיות:

• את מגבלת תקופת שלוש השנים להוצאת חשבוניות זיכוי יש למנות מיום הפך החוב לאבוד.

• מגבלת התקופה בתקנה היא הסדר שאינו ממצה, ואינו חל כאשר החוב הפך לאבוד לאחר חלוף שלוש השנים.

פסק הדין

החוב הוא אבוד. נצטט רק משפט חשוב אחד במסגרת קביעה זו:

"…יש לשער כי המערערת הייתה עושה הכל לאל ידה כדי לצמצם את הנזק האמור – ללא כל קשר להשלכות המיסוי". 

ביהמ"ש מציין כי אם זו הייתה משוכתה היחידה של המערערת , ערעורה היה מתקבל. ואולם:

בעניין שתי טענות המערערת כדלעייל, פוסק ביהמ"ש כך:

לטענה הראשונה – לשון התקנה ברורה: "הוצאת הודעת זיכוי בהתאם להוראות תקנה 24 א(ב) יכולה להיעשות "כל עוד לא חלפו שלוש שנים" מן המועד שבו "הוצאה חשבונית המס שבשלה נוצר החוב". הביטוי "מהמועד שבו הוצאה חשבונית המס" איננו מותיר מקום לספק או לפרשנות".

(יושם אל לב כי התקנה עצמה עוצרת את מרוץ שלוש השנים ומנטרלת מהלו"ז תקופה שבין הגשת תביעה לבית המשפט ועד מתן פס"ד סופי וכן בעניין תביעת פרוק או פשיטת רגל).

לטענה השנייה – הלשון לא תומכת בטענה זו. כמו כן, בקבלתה ייווצר אבסורד: לגבי חוב שימצא אבוד בחלוף שנתיים וחצי מיום הוצאת החשבונית, יוותר זמן של חצי שנה להוציא בגינו ח-ן זיכוי. זאת בעוד שחוב שהפך לאבוד בחלוף 10 שנים מיום הוצאת החשבונית – ניתן יהיה להוציא ח-ן זיכוי בגינו, במועד כלשהו ללא מגבלת זמן. הדבר אינו סביר, ולכן נדחה.

לאור כל האמור, הערעור נדחה.

בשולי הפסק, וזאת הסיבה העיקרית למבזק זה, מתייחס ביהמ"ש לעניין הארכת מועדים:

ביהמ"ש קובע כי לאחר הלכת רייך שניתנה בביהמ"ש העליון אך ביום 21.2.2021 בעניין מיסוי מקרקעין, בו הושם קץ ונחתם הגולל על עמדת רשות המיסים המסורתית, כי סמכות במנהל להארכת מועדים על פי סעיף 107 לחוק אינה חלה על "מועדים מהותיים", ונקבע כי לא כך הוא !!   (ראה במבזק 870 מיום 4.3.2021) –

כך גם לדעת ביהמ"ש בענייננו: ניתן היה להיעזר בסמכות מנהל מע"מ על פי סעיף 116 לחוק מע"מ להארכת מועדים, ויכול שבכך היה נמצא מזור לתקלה גדולה זו. ואולם, משלא נטענה טענה זו בהליכי המשפט הפורמליים, לא יכולה הייתה המערערת להיוושע בעזרתה.

וכיועץ ומורה עתידי, מסמן ביהמ"ש לעוסקים המורשים הנקלעים לסיטואציות בעייתיות עם לקוחות, שתוואי ההתנהלות הצפוי מהם, מוביל אותם להיות "חובות אבודים", אבל זאת רק בעתיד "הרחוק מדי" כך:

"…יוער כי אפשרות הארכת המועד טומנת בחובה פתרונות פרקטיים לבעיות שעלולות להיווצר לנוכח סד הזמנים הקבוע בתקנה 24 א(ג). למשל, עוסק נושה שמתקשה לגבות חוב מלקוח אך נמנע מסיבה מתקבלת על דעת מלתבוע את הלקוח או לנקוט נגדו הליך חדלות פירעון, יוכל מבעוד מועד לבקש לעכב את הוצאת הודעת הזיכוי מעבר למגבלת שלוש השנים, וזאת לתקופה סבירה שהמנהל יאשר"

בשורה האחרונה: סוגיית החובות האבודים במע"מ הינה כואבת ובעייתית, במיוחד לאוד סד הזמנים הלא ראלי שנקבע בתקנות, כאמור.

מזור ברור ואפשרי לכך הוא, פניה בתוך המועד החוקי למנהל מע"מ, לגבי מקרה של "חוב אבוד" בהתהוות, שטרם מוצו ההליכים בגינו וטרם הגיע מועד הוצאת חשבונית הזיכוי. זאת תוך בקשה מהמנהל לאשר ארכה מוסכמת וסבירה להוציא חשבונית הזיכוי במועד מאוחר יותר, גם מעבר לתקופה המתוארת בתקנות.

אנו ממליצים לכל, להיות ערים לבעיה ולפתרון המוצע, ולפעול נכון ובזמן !!

לפרטים נוספים ניתן לפנות לרו"ח (משפטן) ישי חיבה ולרו"ח (משפטנית) ענבל שני, ממשרדנו.