ביום 5.10.2021 ניתן פס"ד בביה"ד הארצי לעבודה בעניין נחושתן ואחרים (עב"ל 61198-02-20), אשר דחה את ערעורי המערערים, וקיבל את עמדת הביטוח הלאומי, כך שכל הכנסתה החייבת של כל חברה משפחתית, תחשב כמחולקת כדיבידנד לכל אחד מבעלי מניותיה, כל אחד לפי חלקו, ותחויב בידי כל אחד מהם בדמי ביטוח כהכנסות פסיביות. כל זאת בלא כל בחינה או אבחנה מהו מקור ההכנסה החייבת בחברה המשפחתית – האם מעסק או ממשלח יד (שלו הופקו במישרין בידי היחידים – היו חייבים בדמי ביטוח בגינם) או שמא רווחי הון, ריבית או דיבידנד מני"ע אחר או שכר דירה (אשר לו הופקו במישרין בידי בעלי המניות – היו פטורים כליל מדמי ביטוח בגינם).

נזכיר בקצה המזלג את ההשתלשלות החוקית, וההסכמות עם הביטוח הלאומי (ראו הסוגיה בהרחבה במבזק 816 מיום 30.1.2020).

עד 2007 הכנסות מדיבידנד, מריבית וכד' היו חייבות בדמי ביטוח כהכנסות פסיביות, ככל שהתקיימו תנאים מסוימים.

מנגד, הביטוח הלאומי נתקל בקשיים לגבות דמי ביטוח בגין רווחיהן של חברות משפחתית ובית, שכן אף שלצורכי מס הכנסה הן שוקפו מידי שנה, הרי לא תמיד הייתה הכרזת דיבידנד מסודרת ודיווח לביטוח הלאומי בשל כך. פסקי דין שונים אישרו את הסיטואציה שהטלת דמי ביטוח תוכל לחול אך ורק בעת חלוקת ההכנסה החייבת בפועל, דבר שבביטוח הלאומי התקשו לאתר.

בשל כך נולד הצורך בביטוח הלאומי לשים קץ לתופעה. הוחלט לקבוע בחקיקה כי יראו את ההכנסה החייבת של חברת בית וחברה משפחתית כמחולקת בסוף כל שנה, וזאת מבלי צורך להמתין לחלוקה/הכרזת דיבידנד מהן, באופן פורמלי. ואכן נקבע בתיקון כי, יראו את ההכנסות של חברה משפחתית ובית כמחולקות שנה בשנה לבעלי מניותיהן. לא הייתה מחלוקת שזו הייתה כוונת הרשויות, שגם נאמרה בעל פה בלשכת רואי חשבון כבר בשנת 2008, אלא שהחיקוק בפועל (תיקון 103 לחוק הביטוח הלאומי משנת 2008) נקט בלשון "פתוחה" מדי, ומכאן מקור הצרה, שתתואר להלן.

במקביל ובמסגרת תיקון 103 נעשה גם שינוי דרמתי בבסיס ההכנסות החייבות בדמי ביטוח:

אל רווחי ההון למיניהם הפטורים מתשלום דמי ביטוח, נוספו גם כל ההכנסות מריבית ומדיבידנד (שנקבע לגביהן שיעור מס מוגבל) – וכל הללו נקבעו כפטורות מדמי ביטוח.  כאשר לגבי דיבידנד נקבע: למעט הכנסות חייבות שנתיות מחברה משפחתית ובית.

האם זו תקלה חקיקתית ? לדעתנו – כן !!

נוצר מצב בו הכנסה מרווח הון למשל, לו הופקה ע"י יחיד – פטורה מדמי ביטוח, ואילו הופקה אותה הכנסה בידי חברה משפחתית, יחויב היחיד בעל המניות על כולה, בדמי ביטוח. מאידך, הכנסות מעסק וממשלח יד בחברה המשפחתית, מחויבות גם הן בידי בעלי המניות כהכנסה פסיבית, ללא זכויות לגמלאות, כגון פגיעה בעבודה.

רק בשנת 2013 החל הביטוח הלאומי לחייב את החברות המשפחתיות בדמי ביטוח לפי החוק החדש, רטרואקטיבית משנת 2008.

אבסורד זה, כולל עניין השיהוי, נדון בין לשכת רו"ח לבין רשויות הביטוח הלאומי, ואכן בשנת 2014 הוסכם בביטוח הלאומי כי כל הכנסותיהן החייבות של חברות משפחתיות, שלו היו מופקות ישירות ע"י היחידים, הם היו פטורים בגינן מדמי ביטוח – לא תחול חבות בדמי ביטוח גם במצב הקיים, בו הופקו ע"י החברה המשפחתית. זאת, משנת 2014 ואילך בלבד.

ויכוח כאמור בין הצדדים לגבי המצב לשנים שעד 2013 בבית הדין האזורי לעבודה, הביא לבסוף לחרטת הביטוח הלאומי מהסכמתו זו, והוא הודיע לבית הדין כי הוא חוזר בו מההסכמות החל משנת 2018, ויחייב הכנסות אלו בדמי ביטוח.

 הסוגיה נדונה בביה"ד האזורי,  והביטוח הלאומי זכה. (ראה מבזק 816).

הוגש ערעור לביה"ד הארצי, וכאמור בפתיח מבזק זה, ביום 5.10.2021 הערעור נדחה, והסוגיה הכאובה באה לסיומה על הצד הלא טוב, ולא צודק.

בשורה האחרונה, כל עוד לא ישונה הסטטוס, וכעולה מהלכת נחושתן – כל ההכנסות החייבות, בחברות משפחתיות, חייבות מדי שנה בדמי ביטוח בידי כלל בעלי מניותיהן כהכנסות פסיביות, על כל המשמעויות שבכך: שיעורי דמי הביטוח, פטורים מסוימים, תקרות החיוב ואפס היבט ביטוחי (ולא עוד אלא שהכנסות פסיביות אלו עלולות לפגוע ואף לשלול גמלאות אחרות הקשורות למבחני הכנסות פסיביות).

מזור לבעייתיות חוקית שיפוטית זו יכול שיבוא אם וככל שבג"צ יפסול את הפסק (או יותר הגיוני – יפסול את החיקוק הלא סביר), או שיבוצע תיקון חקיקה מסודר, שיסדיר ויחזיר את המצב למקומו הנכון והראוי.

לפרטים נוספים ניתן לפנות לרו"ח אורנה צח-גלרט, מר חיים חיטמן ורו"ח (משפטן) ישי חיבה, ממשרדנו.